ברחובות ברזל דוממים
של רמת גן וגבעתיים
מוארי ניאון ורמזורים
דומם קו,
מנותק.
שוכב על ספסל
האוויר הלח מכה בפנים
שוכב, חושב, שוכב
חש כי הכל נגמר
פתאום
לרגע יש זיק
אחר כך היא חודרת
מצמיתה לספסל עץ,
מכבידה כאוויר הלח.
קם ממשיך הדרך
בין גבעה לרחוב דומם
למעלה.
חלון פתוח לכמה דקות,
אך החושך שבפנים
והשיכרון המבלבל
לא נתן לו לראות
כנראה.
הוא נסגר,
עד הפעם הבאה
תגובות