זה היה בסוף מטווח משמים במיוחד.
"נמאס לי כבר מהצבא", אמר שלום "מיציתי כבר".
"לי זה די סבבה", אמרתי והתרווחתי בנוחות יחסית על האדמה.
שכבנו אז מחוץ למטווח, ארבעה חבר'ה צופים בכוכבים, ראשינו על הציוד ומחשבותינו מרחפות במקום אחר.
"תמיד היה לי חלום" שלום שלח חצי סיבוב/מבט לכיווני והמשיך, "אני רוצה לגור בכפר, שיהיו לי שני סוסים עם מבט אצילי, אחד לבן כולו עם כתם חום על האף, ואחד שחור עם עמם כתמי גרביים לבנים כאלו..."
אלדד גם נכנס לתמונה- "כן, עם שלושה כלבים: לברדור, גולד טרייר וזאב.."
"- הי!, זעק שלום ואלדד חייך "זה החלום שלי בדיוק! חוץ מהזאב- אני רציתי סאן ברנרד!
לרכוב בשדות כל היום... לזרוק ללברדור מקל שיביא...
"-לדהור כמו שצריך!" הוסיף אלדד מחויך כולו, כששלום הנהן בהתלהבות.
"כמה זמן אפשר לרכוב?", שאלתי בתדהמה, "בסדר, ביום הראשון זה עוד נחמד, אבל שבוע?, שבועיים?
גם לבן אדם הכי מטומטם זה יימאס אחרי חודש!"
שלום ניסה להתעלם באלגנטיות, "להחזיר את הסוסים לאורווה-"
לא יכולתי שוב להתאפק: "לנקות כל יום אחרי הסוסים יכול לשגע כל אחד, להאכיל אותם כשהם נועצים בך את המבט המטומטם שלהם... לא ברור שעדיף איזה אופנוע שטח טוב?" שאלתי את עדיאל, היחיד שעוד לא קיבע דעה.
בינתיים שלום נכנס מהאורווה לבית,
"מן בית מעץ כהה כזה", הסביר לאלדד בהתלהבות, שבדיוק הוסיף
"-עם חלונות אדומים כאלו", הפעם שלום ממש זינק "וואי, זה ממש החלום שלי- תמיד רציתי בית עם חלונות אדומים..".
החיוך של שלום נמחק כששמע אותי שוב, "בית בכפר זה משעמם, הודעתי, "אז היתה לך שלווה שלושה ימים, כמה זמן אפשר לשבת ולהסתכל על חלונות אדומים? אחרי יום הייתי שובר אותם רק כדי לשבור קצת את השגרה!"
"אני, הסברתי לעדיאל שכבר התחיל לגלות עניין, "הייתי רוצה איזה בית פשוט ומרווח בעיר, עם רשת מחשבים וחיבור לאינטרנט, ואולי גם כמה משחקי רשת טובים, אסטרטגיה או משהו כזה", ובזמן שעדיאל מצמץ לו מנסה לעכל את הנוף העירוני, שלום ואלדד התעלמו בצורה מופגנת וניסו לחיות את ביתם הכפרי והמשעמם.
אלדד- להגיד שלום לשכן עם כוס קפה מהמרפסת..
שלום- עם עיטורים כזאת...
אלדד- כן, ולהכיר את כל מי שגר באיזור, לחטוף שיחה...
"ובדירה בעיר", המשכתי להסביר בקול, "אף אחד לא יכיר אותי, אני אוכל ללכת בעיר שעה בלי שאף אחד יבלבל לי את המוח, או יציע לי להשתתף באיזו פעילות משעממת"- הוספתי, כששלום סיפר שהחברה שלו בבית חלומותיו בדיוק מארגנת פגישת מחזור.
"הדבר היחיד שטוב בפגישות מחזור", הסברתי לעדיאל, אחוז חלחלה מעצם הרעיון המזעזע של פגישת מחזור, "זה שברגע שאתה נמצא שם יותר מחמש דקות, אתה מאושר אחר כך לשבוע מזה שאתה לא צריך לסבול היום את כל האנשים שסבלת פעם..."
אני מניח שלעדיאל כבר היתה עיר כפרית בראש בשלב זה, עם מלא אנשים ממחזור י"ב שרוקדים הורה מסביב לסוס עם חיבור לאינטרנט.
שלום ואלדד התרחקו ממלמלים דברי נאצה.
ואני?, אני זמזמתי לעצמי, ובהיתי עם חיוך בכוכבים.
תגובות