There is nothing u can do that can´t be done...

Nothing u can make that can´t be made...

(ג´ון לנון, פול מקרטני או איזה חיפושית אחרת...)

(אתה לא יכול לעשות דבר שלא יכול להיעשות ע"י אחרים,

אתה לא יכול ליצור דבר שלא יכול להיווצר ע"י אחרים)

(א"א לחשוב לעשות משהו, שאתה חושב שא"א לעשותו- כי אז אחר היה יכול לעשות אותו, מסקנה מהשיר הנ"ל)

רבים תוהים מי הגאון שהמציא את הכתיבה, למזלנו לא רבים יודעים את האמת המבישה...

מתושאל ישב ליד האש, מסביבו פרץ, אבידן, יקשן, הדורם, ועוד כמה צעירים נלהבים מבני השבט, שישבו במבטים נלהבים כאילו הם מצפים למשהו, משהו שעמד בקצה זיכרונו של מתושאל ובו לא הצליח להיזכר...

מתושאל ניסה להתנער מהירהוריו הנוגים שגבלו בעצב ונוסטלגיה.

הוא לא הצליח.

הכל חזר אליו בבת אחת מחולקת להרבה חלקים, "אחחחח, היו ימים!" הירהר מהנהן לעצמו.

"איך הוצאנו את הפקק לאטלנטיס אני וחמול", חייך מתושאל חייך כשנזכר, "יבול שלם הלך... אדם לא דיבר איתנו במשך שנים.."

"ואיך ניסינו לבנות מגדל מלבנים, אני ונמרוד, ויום אחד ניסינו לבדוק מה קורה כשמוציאים את התחתונה...

והמרוצי ממותות שהיינו עושים..."

מתושאל כבר גיחך לעצמו, כשנזכר שהבטיח לספר לצעירים סיפור כדי שיפסיקו להציק לעדר הממותות..

-טוב, פתח, כבר סיפרתי לכם על הממותה ההיא?

-כן, צעק אלדד שהיה סך הכל בן 50 ועוד טיפוס די נלהב,

-ועל, הפעם באטלנטיס כשתפסנו נמר שן חרב?

כולם הנהנו בפרצופים נזעמים,

-ועל התיבה?

אוירה מביכה השתררה...

"טוב, חשב לעצמו מתושאל נצחק קצת על הצעירים האלה שחושבים לעצמם שהם יודעי כל..."

-סיפרתי לכם, התחיל בדרמטיות, על הכו-תב?

גבה או שניים הורמו אך הצעירים לא נתנו לקנות אותם בכזאת קלות,

-זה לא קשור לעדר כבשים הנסתר של הבל נכון?, שאל פרץ, בפרץ ערמומיות לא רגיל.

מתושאל השמיע נחרה,

- לא קרוב,

מתושאל חיכה קצת בשביל המתח, חושב לעצמו כמה החוש הומור יכול להיות מועיל לפעמים,

-לפני שנים רבות, עוד לפני שדוונה לימד את אדם הראשון ללכת, חי עם מסתורי ורב עוצמה- לחש מתושאל- הם היו אנשים כמונו, אך שלא כמונו היו להם עוד חושים, כמו שלכם ולי יש חוש ריח, להם היה חוש ---

מתושאל נתקע קצת, והמתח התחיל להישבר---

-חוש קריאוה - המשיך במקוריות נדירה- חוש קריאוה מיוחד!

כולם הסתכלו אחד על השני במבטים נרגשים,

-ועם החוש הזה- המשיך- הם יכלו לדבר עם השני בצורה מוזרה... אחד מהם בא לדוגמא לאבן ודפק עליה במוט ברונזה, והיפי, ככה קראו לעם הזה, אחר היה בא ורואה את הסימן וחושב מיד, "הי, אני קרואה פה שצריך לבוא לאכול!"

"מזמן לא היה לי כזה רעיון מצחיק" חשב מתושאל, "אני חייב לספר ללמך איך עשיתי מהם צחוק"

-טוב ילדים, אמר מתושאל- לכו לכם ותהיו ילדים טובים חנוך,

הצעירים התפזו עדיין מתלחשים על ה"סיפור" האחרון,

ומתושאל הלך לדרכו מצחקק ברשעות,

כעבור שבוע פרץ עזב את הכפר ונסע לבבל לסידורים, סופר שהיה לו רעיון חדשני שאותו החליף עם האנשים הנכונים בזמן הנכון, משהו בנוגע לאיזה כתב יתדות שומרי,

השמועה האחרונה שמתושאל שמע על פרץ אמרה שהוא ברח עם עגלה מלאה בחפצים שהשיג בסחר חליפין, ועוד כמה גמלים למצרים, להקים איזו התיישבות חדשה...

"מסתבר" חשב לעצמו מתושאל, "שהאפשרויות הבלתי אפשריות עליהן אפשר לחשוב בזכות חוש ההומור נותנות לנו את הכח לבצע את הדברים הנתפסים כבלתי אפשריים".

(או בקצור:עם חוש הומור אפשר לחשוב גם על הבלתי אפשרי)

ומאז יש לנו את הכתב.