פתיתים רכים של
שלג
לבן מבעד לחלון
ערפל שם
ילד הוא מביט בחלוני
לרגע כאילו
ראה
ואחר נעלמה
עצמי.
joy
-
אני באה מן המקום, בו השמש לעולם איננה שוקעת.
אני נמצאת במקום בו השמש לא שוקעת לעולם.
ודרכי, ופניי, וליבי אל המקום בו השמש זורחת תמיד, המקום בו השמש לא תשקע לעולם.
נשמת העולם.
וזה סימן, שעוד יש, עוד יש אהבה. אני פה, אני ערה .)
לקט יצירות
- פסיפס של אהבה גדולה
- סיפורים של מישהו אחר\לא ממך
- ועוד שיר שתקרא
- אנחנו,הדור הזה
- האיש מעברו השני של החלון
קשור אלי
- [ליצירה] יד ענוגה שנוגעת אם לא במציאות המוחשית אז בנשמתך, ויוצאת באהבה גם אלינו. שיר מהמם, קליל, זורם, נוגע.. מעורר. תודה על ההנאה. [ליצירה]
- [ליצירה] נוגע. בשורות קצרות המבקשות להביע.. עוד קצת, רק עוד קצת.. ואז זה יגיע.. וכך - גם נחתם. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] חרוזים נחמדים, שיר זורם עד הסוף ולאחריו- וכמו שאמר אחד ממדריכי כתיבה יוצרת- תכתבו רק כשעומד לכם.. והצדק איתו. מכירה את ההרגשה, ובכ"ז גם כשאין מוזה נראה שיצא לא רע בכלל. ערב טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] * מן הכאב. [ליצירה]
- [ליצירה] זה אולי אל נראה, אלב הכאב הזה על מישהו נמצא בהכל, אנחנו לא חייבים לדעעת אבל לשניה אחת כל העצים נהיים עצובים וזה לא מוסבר, אבל גם ברגע היכ מאושר שלנו יש גם את הכאב הזה, והעולם הוא לעולם אל אותו דבר זה אולי לא נראה, אבל כולם, מרגישים. שיר מקסים. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מהמם. בצדק אמרת, המילים תופסות מקום. את מקום השתיקה, כי דווקא בשקט הזה בין שניים, האהבה הופכת לרגש וצבע. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] היי, יוצר- ומי אתה? [ליצירה]
- [ליצירה] רק מבט אחד, האחד הזה. והכמיהה הזו, למישהו שאתה מחכה לו כבר כל כך הרבה זמן.. מחפש את מי שעומד מצידה השני של השמש- וכותב אותו על דפים, מיליוני דפים, אלפי מכתבים, לאיש אחד שעוד לא נמצא, ושלא יודע. השיר מהמם. נוגע. העיקר להאמין. מזכיר את שירת האהבה בתנ"ך. "שימני כחותם על ליבך, כחותם על זרועך כי עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קנאה כשפיה רשפי אש שלהבתיה מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה". [ליצירה]
- [ליצירה] רון, כמו תמיד- נוגע, ומר, וטוב. [ליצירה]
- [ליצירה] זה לא מה שבחוץ, לא המחושים ולא הגוף שמתמהמהה.. כמו שנאמר: "ורק הגוף רפה" אבל הנשמה היא שחיה ובועטת וצוחקת מבפנים, וזה מספיק כדי להכיל. [ליצירה]
תגובות