אני באה מן המקום, בו השמש לעולם איננה שוקעת.
אני נמצאת במקום בו השמש לא שוקעת לעולם.
ודרכי, ופניי, וליבי אל המקום בו השמש זורחת תמיד, המקום בו השמש לא תשקע לעולם.
נשמת העולם.
וזה סימן, שעוד יש, עוד יש אהבה. אני פה, אני ערה .)
[ליצירה]
צריחות שצרחתי נואשת כואבת ,
בשעות מצוקה ואובדן
הפכו למחרוזת שירים מלבבת,
לספר שירי הלבן.
נגלו חביונות לא גיליתי לרע,
נחשף החתום בי באש
ואת תוגתו של הלב הכורע,
יש כל במנוחה תמשש.
(רחל המשוררת)
[ליצירה]
דמות בחלון, המכסה את פניה בוילון. אמיתית או לא, אי אפשר לדעת, אבל היא איפושהו שם.
שקרים טובים יגרמו לעיניים לחייך.
וללב לבכות.
לפעמים מוטב לתת לזה ללכת.
תגובות