פתיתים רכים של
שלג
לבן מבעד לחלון
ערפל שם
ילד הוא מביט בחלוני
לרגע כאילו
ראה
ואחר נעלמה
עצמי.
joy
-
אני באה מן המקום, בו השמש לעולם איננה שוקעת.
אני נמצאת במקום בו השמש לא שוקעת לעולם.
ודרכי, ופניי, וליבי אל המקום בו השמש זורחת תמיד, המקום בו השמש לא תשקע לעולם.
נשמת העולם.
וזה סימן, שעוד יש, עוד יש אהבה. אני פה, אני ערה .)
לקט יצירות
- למרגלות שעריך, והדלת סגורה.
- אל תשאל, אני לא עונה במילים
- נשימה
- אני חושבת שעומד לרדת גשם.
- באמצע הלילה . דלתות סגורות
קשור אלי
- [ליצירה] שיר מהמם. בצדק אמרת, המילים תופסות מקום. את מקום השתיקה, כי דווקא בשקט הזה בין שניים, האהבה הופכת לרגש וצבע. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] מי שלא ידע בכי אמיתי לעולם אל יוכל לצחוק את הצחוק האמיתי, המאושר, המשחורר. גם בכאב יש אושר, תלוי איך להביט בו. הכל מאושר, אושר בא מבפנים, והוא בא גם בדמות הזו שחוזרת על עצמה, כי הנשמה היא תמיד אותה נשמה, וכל יום הוא חדש, אם תתני לו- האושר יכנס ויזרום באצבעותייך. לבכי כמו לאושר כמו לצחוק- אין סיבה. הוא פשוט בא, ואם הוא אמיתי- הוא גם יודע ללכת. .) תודה על היצירה. [ליצירה]
- [ליצירה] נשמע, שאתה כבר מכיר המלאך המסתורי שלך. או שאין כל זה אלא זיכרון מעולם אחר? [ליצירה]
- [ליצירה] רק מבט אחד, האחד הזה. והכמיהה הזו, למישהו שאתה מחכה לו כבר כל כך הרבה זמן.. מחפש את מי שעומד מצידה השני של השמש- וכותב אותו על דפים, מיליוני דפים, אלפי מכתבים, לאיש אחד שעוד לא נמצא, ושלא יודע. השיר מהמם. נוגע. העיקר להאמין. מזכיר את שירת האהבה בתנ"ך. "שימני כחותם על ליבך, כחותם על זרועך כי עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קנאה כשפיה רשפי אש שלהבתיה מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה". [ליצירה]
- [ליצירה] עיניי התום והנחש שחטא עוד מבראשית, בשל סקרנותו, בגידתו, היותו ערמומי, והידיעה. עליו נגזר לזחול על גחונו, לאכול עפר כל חיו. (את עפר החיים לא? מעפר קמנו ולאפר נשוב, הלוא אנו המכילים את עונשו?) ואילו יכולת, את התמונה העגומה בה בהנחש למרות הכל עדיין זוחל על גחונו,עודנו מוענש, עודנו נחש.. אילו יכולת את התמונה העגומה הזו, זיכרון עולם לשנות.. לתאר קצת אחרת..האם היית מקלל בפעם השניה? או שמא מברך? השיר שלך באמת יפה. אבל כואב בכמה פשטות הוא מדבר אליי.. עליי..כזוחל..על גחון מול עינייך.. על גחון מול עינייך. ואתה, הלא תרנין עגתי לבבך? דיבוביי במאום לא יואילו? על גחון מול עינייך. ואתה תרחם? מזכיר לי את אחד השירים שלי "עיניי התום". תודה על היצירה, מן עקצוץ בלב של משהו מוכר. ואת עונשו של נחש עוד מבראשית.. ניתן בכלל לשנות? או שמא כל ימיי חייו יזחול על גחונו, ברחמים על האדמה החמה, הלוהטת.. ואילו יכולת, האם היית מקלל או מברך? בסופו של דבר כולנו נחש אחד. [ליצירה]
- [ליצירה] ללא ספק,בין השורות. בעיקר, תהומות הרגש שבין השורות. עצירת הנשמה בשורה האחרונה ומכאן לחדול. [ליצירה]
- [ליצירה] זה לא מה שבחוץ, לא המחושים ולא הגוף שמתמהמהה.. כמו שנאמר: "ורק הגוף רפה" אבל הנשמה היא שחיה ובועטת וצוחקת מבפנים, וזה מספיק כדי להכיל. [ליצירה]
- [ליצירה] היי, יוצר- ומי אתה? [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה על התגובות החמות ! ! יש לי תהיה, הרי פנים זה כבר ברבים, ופנים הן יפות.. בלשון נקבה, לפיכך זה לא אמור להיות "בן" ולא "בם"? [ליצירה]
- [ליצירה] "וילך ויבז" תודה על הפירוש. באמת פיוט. מזכיר את שקידתו של ש"י עגנון .. נראה כאילו גם אתה לא מפספס שום פרט, מתעמק. כבוד. מזכיר את שירי חודש הסליחות משום מה. "וילך ויבז" - סגירה יפה. קלילה משהו. חיים . . ט'נקס. [ליצירה]
תגובות