1.
האם אלו עיני הבדולח
המלטפות במבטן
יחיד תמותה, רווי מלחמות,
תבוסות, ובכי - גאול בדם
מטאפיזי של בדידות
קיומית?
2.
האם לא די בזרועות גרומות
של נצח תהומי טהור
לשאוב כל אדם לגוב
האריות הבזוי של
התוכחה?
3.
ציפורניי שדים שחורצות על
גבי - הלמות החרב הנצחיות
של בד רקוק תועבת
הים שחוצה בינינו ומותיר
אותנו מופרדים
לעדי עולם.
4.
יוזמה מבורכת מפאתי
הלפתן שאת דוחפת לגרוני,
מבלי לשאול אם רצוני בו
או שמא לתקוע אותו
חזרה בגרונך
התאוותני.
5.
האם בקנאת ידידות
חשקה נפשך,
או שמא בליבי המדמם
הנתלש מחזי בעודו
פועם את פעימותיו
האחרונות?
6.
לפעמים שד הקנאה
חושק בי עוד לפני
שאוכל ליפול על
ברכיי בחסדיו
הנלוזים ולבקש --
"סליחה".
תגובות