השתנצות

     החבר הדמיוני הראשון שלה דווקא היה די נחמד, סוף סוף היא הפסיקה סופית עם הסולייטר והתחילה לנהל שיחות על רמה. הם היו מדברים על פילוסופיה קיומית ומשחקים בכל מיני משחקי זוגות הזויים. אבל אז הוא הציע לה להמציא עוד כמה חברים דמיוניים כדי שיהיה יותר מגניב וכדי שהוא יפסיק להרגיש חריג. היא שמעה לעצתו וזאת הייתה הטעות הראשונה שלה ולמרבה הצער גם האחרונה..

     היא באמת המציאה עוד הרבה חברים דמיוניים ובהתחלה באמת היה ממש מגניב. הם שיחקו בכל מיני משחקי חברה של מבוגרים ודיברו ממש כמו אינטלקטואלים בודדים כי כזה היה הדמיון שלה – בוגר,בודד ואינטלקטואלי.

     אבל אז פתאום הם כאילו החרימו אותה. הם התחילו לשחק בכל מיני משחקים אלימים של בנים והפסיקו לשתף אותה בהזיות הילדותיות שלהם. הם אפילו השתוללו ועשו המון רעש כשהיא ישנה וזה היה מעיר אותה באמצע הלילה ובסוף גם נהיו לה כיסי שינה. היא ביקשה מהם להפסיק אבל הם כבר לא ענו לה. זה היה ממש ברוגז – ברוגז אמיתי. היא ניסתה לפייס אותם ולפצות אותם בכל מיני דרכים מקוריות אבל הם נשארו בשלהם ושום דבר לא עזר כי ככה זה כשיש לך חברים דמיוניים.

     אחרי כל זה, החברים הדמיוניים שלה (שבינתיים הפכו לאויבים), התחילו להמציא להם חברים דמיוניים משל עצמם – היה ברור לה שהיא מאבדת שליטה על הדמיון שלה וזה ממש הוציא אותה מהכלים. לאט לאט היא מצאה את עצמה שוב מדברת אל עצמה ולפעמים היא אפילו הייתה מוצאת את עצמה מדברת אל עצמה על זה שהיא מדברת אל עצמה וזה כבר היה ממש מוגזם וגם גרוע.

     כל זה כלום לעומת מה שקרה בהמשך. היא שמעה אותם מתכננים לפצל לה את הנפש לשנצים. היא קלטה בשעת לילה מאוחרת איך הם מחלקים ביניהם את הכישרונות שלה ואת הרגשות העמוסים שלה וזה ממש הכניס אותה להתקף חרדה נוראי. היא פחדה שהאישיות הכל כך מלאה שלה תתרסק לרסיסים וכל הקיום העמוק שלה ילך לאבדון. בנוסף לכל הדאגות האלה היא פחדה שההשתנצות תתבצע בשעה שהיא מתקלחת או כשהיא ישנה בפיג'מה ואז כשיאשפזו אותה יהיו לה המון פדיחות. כדי לפתור את הבעיה היא הייתה ישנה עם בגדים ומתקלחת ממש מהר. כל מקלחת הייתה סיוט בשבילה. היא הרגישה איך עוד שנייה זה מגיע, איך עוד שנייה היא משתנצת ומתפרקת לטמיון. היא שמעה אותם נהנים מהפחד שלה ומחככים ידיים בהנאה לרגל קרבתה של עצמאותם המיוחלת.

     על פי ההגדרה הפסיכיאטרית היא כבר לא הייתה שם אבל הם שמעו איך הנפש שלה משתנצת לרסיסים – כל אויב דמיוני (שבינתיים הפך לשנץ), תפס לו כשרון מסוים או סתם רגש מזדמן וצהל לרגל צאתו לחירות קיומית אמיתית.

     בעוד השנצים כולם עולזים ושמחים, היא אושפזה במוסד פסיכיאטרי סגור...

     עברו כמה וכמה שנים עד שהגיע הל"ט במרטישלאך, שזה בעצם התאריך של יום הכיפורים של כל השנצים כולם. הם ממש הכו על חטא וחזרו בתשובה שלימה על כל מעשיהם הרעים אך כמו בני האדם גם הם נאלצו לתקן את אשר עיוותו...

     הם לקחו חוט תפירה מיוחד שיש רק לשנצים ורקמו לה בחזרה את הנפש. זה לקח עוד כמה חודשים אבל בסוף היא הבריאה סופית ושוחררה מבית החולים. הם ביקשו ממנה אלף סליחות אבל היא אמרה שמספיקה רק אחת. מאז ועד היום הם חוגגים ביחד וגם לחוד ואלו ממש חדשות טובות, ממש ממש חדשות טובות.