מגורש,מיואש,ליבי אכול עש,

זה כמו הגמל ששבר את הקש.

בלוע,לא ידוע,מקרה ממש גרוע,

החץ כבר נורה וליבי נותר פגוע.

ללא רחמים,אכזרי,מתגאה,

כמו טרף בטבע ממנו אני מתחבא.

ליבי גועש,פועם בחוזקה,

הצייד מתקרב ונותרה לי דקה.

חיי חולפים,עוברים לי בראש,

כמו נותנים דין וצדק על כל צעד נדוש.

על כף המאזניים נתונים הטוב והרע,

ההבדל ביניהם עומד על חוט שערה.

מתחנן,מבקש,מאלוקים רחמים,

"בך האמנתי!" ,אומר בתמים.

גן עדן קורץ וגהינום מלחשש,

הגדול מכולם רוצה לשרוף אותי באש.

מתפלל,מתרפס,מבקש על נפשי,

ספר תהילים נושא בכיסי.

אבא שואל:"האם זה שלך?"

ואני מהנהן,מחייך במבוכה.

העולם הגדול,מלא סכנות,

והאיש הקטן,מסוגל לגדולות.

על ספר תהילים ניצלו נשמות,

ספר כה קטן-אך עושה נפלאות...