אשר תמיד תהיה באופק
מן החוף מן המגדל מן המעוף
ציפור הדמיונות
חולמת מפרשיך לאין סוף
כוון את החרטום לאופק
שישים, תשעים, מאה שמונים
מבטים באין מנוס
ואין סופים
ואין אונים
ובין אור לחושך
-
לעולם כולו
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ונאמר, החזיקי חזק, מתוקה, לפני שכולנו נשקע, החזיקי עצמך ועזרי לכולם למצוא את התקווה. [ליצירה]
- [ליצירה] יופי של סונטה... (הסוף מגוחך! לא חבל להרוס?) [ליצירה]
- [ליצירה] מפוחיות נושבות בשירך... [ליצירה]
- [ליצירה] ממש אהבתי.... [ליצירה]
- [ליצירה] קצת לא מובן, העלילה- אם יש, ובעיקר הרעיון. יש פוטנציאל... [ליצירה]
- [ליצירה] ולהמשיך לחלום... מצאתי בכך שוביניסטיות רבה. [ליצירה]
- [ליצירה] השיר נכתב מעמקי נשמתי- התלבטתי אם לפרסם, כי זה ממש להפוך את הכאב הכי גדול שבי לשיר (הפחד שמישהו קרוב אליי ימות), ולדבר כל כך פומבי שלא בטוח אם אנשים יחוו אותו כמו שאני חוויתי- כואב לי כל כך לשלוח אותו לעיניים סקרניות, אך יותר יכאב אם אצפון אותו. כך או כך, הכאב הוא כואב. וזה כוווווווווווווווווווווווואאאאאאאאאאאאאאאאאב!!! הצילו, הושיעו. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה, ילדי תכול העין... עוד מישו? [ליצירה]
- [ליצירה] כל אדם שקוף יכול לשבור בתוכו את כל צבעי הקשת כל נידח יכול לטמון בשתיקתו זעקת חיים כואבת (או אוהבת. או נכזבת.) תודה, יקרה. [ליצירה]
- [ליצירה] יופי, לבנבן- כושי קטן. [ליצירה]
תגובות