אשר תמיד תהיה באופק
מן החוף מן המגדל מן המעוף
ציפור הדמיונות
חולמת מפרשיך לאין סוף
כוון את החרטום לאופק
שישים, תשעים, מאה שמונים
מבטים באין מנוס
ואין סופים
ואין אונים
ובין אור לחושך
-
לעולם כולו
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מפלח את הדממה הפנימית מרגיע בתחושת המחילה שבסוף חזק. אמץ. [ליצירה]
- [ליצירה] התחלה מצויינת, היכן הסוף? אסון- אלכסון היחסים, זה נפלא. כל מילה. [ליצירה]
- [ליצירה] *** מספר דמעות [ליצירה]
- [ליצירה] מרשים מה שעשית ממילים, תמונה מלוטשת של יהודים נודדים, אבותינו שהזרע להם הוא דבר ה', וההליכה היא אורחות קיומם, והאהבה כמובן. (כוכב.) [ליצירה]
- [ליצירה] זה פשוט נורא, לפגוש אנשים חדשים ויפים. זה מכאיב, בדרך כלל. אשמח לתגובות. [ליצירה]
- [ליצירה] דרדסית!!! קטע מדהים וחזק! הרבה שקט פנימי, עולם חרב שנבנה, טראומה- ושיקום, וגם אם עדיין בחושך- זהו החושך שלפני איילת השחר... נשיקות. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה מאוד קלישאי. קצת גם בכייני: למה אין כולנו וכו' ויש הבדלי דת מין וגזע. (נשים שולטותתת) [ליצירה]
- [ליצירה] תהיי חזקה, זה העיקר... את כותבת מעומק נפשך. ניכר. [ליצירה]
- [ליצירה] קומיקס? מזה? בנאדם, אתה שרוט. מאניה? או דיפרסיה? [ליצירה]
- [ליצירה] הננו כאן, עדיין. תודה [ליצירה]
תגובות