ובדיוק כשסיימה מולקולת חמצן אחרונה

להתחלף בזו העוללת

מבוסמת  גשם ראשון

ועמוסת ציפיות

מזה החדש,

שהחל משתלט על רקיעי

בדיוק אז,

נשקת לי בחזיון לילה

צריבת רוך על שפתיי.

אכזרי לנעוץ דגל

  בלא מודע.

הנה פתחתי חלון,שייכנס אוויר.