עֵת קלוֹף המוּכְתָר
חומקות מבין אצבעותיי
מִצוות
מִתְגַרְגֵרוֹת לריצפה
במידרון ירכי החשופה
מותירות רבב עַד
כמוכיח.
וכלבי לא חרץ לשונו ללקט, כיודע דבר.
ציידת חלומות
-
נוטה לשחרר אותם לאחר שנלכדו, מתוך רחמים ואכזריות כאחד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כתוב מיוחד. אני לא חושבת שקראתי שירים בסגנון אהבתי את הסוף אפרת [ליצירה]
- [ליצירה] מצוין. היתה לי קצת בעיה עם הסוף - חרץ לשונו ללקט - את מגשרת בין שני המישורים באמצעות האנשה שלאו דווקא קשורה לכל אחד מהם. [ליצירה]
- [ליצירה] האמת היא שהתלבטתי לגבי השורה האחרונה. הרעיון הוא לאזכר את "ולא חרץ כלב לשונו"- בהקשר הידוע (ולמי שממש יתעקש, אסביר בהודעה פרטית). [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] אכן..זקנים.. אוהבים לספר על העבר מפחד המחשבה על ה(הווה- שהוא- כבר)עתיד. [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא! [ליצירה]
- [ליצירה] מצחיק? [ליצירה]
- [ליצירה] זה תיאור עדין של..כלום. אין כאן סיפור, לא מחשבה אפילו לא רגש. [ליצירה]
- [ליצירה] אין כאן כאב.. להיפך, שלווה והשלמה [ליצירה]
- [ליצירה] נו באמת. "כזה עצוב"- זו לא שפה לירית (ואם תטען לכוונה תחילה להבאת עגה כמטאפורה או סתם כביטוי מתריס כלפי התרבות , אגיד שוב: נו באמת.). "התעכבות"? אולי עיכוב. החלק היחידי שכן אהבתי הוא הפרדוקס התיאוטולוגי שב"אולי אין שניה אחת לתהיה"- כאשר השורה שאחריה מבטאת את אותה תהייה שלכאורה אין זמן אליה. [ליצירה]
- [ליצירה] .."אל אופק קימוריו".. נהדר! [ליצירה]
- [ליצירה] לא, לא הבנתי כל תו, כל אות, אבל רוויתי מהן, כתיבתך היא עונג. [ליצירה]
- [ליצירה] שלילי,שי. "מותק הלילה" זה ביטוי של מאיר אריאל ז"ל (זו לא פניה, אלא תיאור) [ליצירה]
תגובות