כ"ז כסליו
ירושלים מחריפה
רוח וקור
מתעצבת לרקע, היותנו
מכורבלים בין מילות נצח
מתחממים מן הכמעט-קרוב הזה
כמה לפנינו כבר אמרו אהבה
וכמה עוד יאמרו
אך נדמה כי הלילה
כלואה היא מול יער, בין טיפות
יציבה על גבי הספק--
שלנו.
ציידת חלומות
-
נוטה לשחרר אותם לאחר שנלכדו, מתוך רחמים ואכזריות כאחד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] איני חובבת הסברים, אך לא יכולה לעמוד בפניך כוכב :-) (ומקווה שלא תתאכזבו מהפשטות): השיר מתייחס לאנשי ים (מלחים או פשוט אנשים הגרים ליד הים), יש בהם רוך ש"אנשים מבחוץ" מתייחסים אליו בשאטה,מתוך חוסר הבנה (אסף- הם משעיטים אותו לעברנו, ואנחנו המשאיטים). וההבטחה? כל מי שיצא לו להיות בחוף בזמן גשם קור ורוח, מבין מה היא. [ליצירה]
- [ליצירה] התחלת מצוין, חבל שהסיום כבר גלש לשמאלץ נדוש. [ליצירה]
- [ליצירה] אז כך נראית רומנטיקה בשנות האלפיים? מקסים ומרגש. אהבתי את הניגודיות בין המלל המתאר הווה- "אימפרסיוניסטיות", "אימפריאליזם", לעז כבד ומסורבל, לבין מלל העבר- "דיו בקסת", "מכחול", נעים וזורם. ואם יש בכך מן העידוד, אנו נוטות להבין שתיקות טוב יותר מאשר דיבורים :-) [ליצירה]
- [ליצירה] "שבת עמים גם יחד" הוא מושג מחריד בעיני. העם היהודי לא נועד להתערב בשאר האומות, אין זה ייעודו. ורק לכשנבין אנחנו את הייחוד בנו, תתגלה בנו הסגולה ונביא גאולה לעולם (כן,גם לאומות, הזקוקות לנו שנהיה "עם לבדד ישכון"). תגיד התנשאות? גזענות? בהחלט. זה חלק מהיהדות. ואני לא מתנצלת על כך. (ובאותה הזדמנות- חפש מאמר בשם "גון לנון והיהודים" שהתפרסם בירחון "תכלת" לפני כמה שנים, רלוונטי להפליא). [ליצירה]
- [ליצירה] חזרה לסגנון הישן שלך (שאני פחות אהבת). [ליצירה]
- [ליצירה] מדויק וקולע.אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] אאוץ. [ליצירה]
- [ליצירה] זה מתוק, אבל קצר מדי, לא מספיק. [ליצירה]
- [ליצירה] עוררת אותי למחשבות. [ליצירה]
