השטיחים עמדו דום  כקבוצת מעודדים ממתינה,
וכשופטת אדומת גלימה השקיפה התקרה,
לוודא התנהלות תקינה, של הגבינה והיין
בשריקת הפתיחה.
אחד, שנים  ויותר טופפו במעברים  רגליים,
מביאים איתם גחליליות  במקום עיניים,
מהבהבות חוטים של אור.
גפ לגפ וגפיים, החזיקו, החרו אחריהם
בנגיעות של קיום,
לרקום באווירה את שמחת  הרעות.
וכל המילים הכתובות, צפו נלהבים
עם פעימה חסרה בהופעת הבכורה,
שיא פאר יצירתם
שנאספה ובאה והפכה לאדם.