ראיתי אותך,ישבתי לצידך
הלכתי איתך,ניסיתי לגעת
אך דמינו לשני סלעים
שמפל מפריד ביניהם
רציתי שנהיה ונחוש
רציתי שנזרום
כמפל המים עצמו
סוער ברגש
נופל אל תוך
נהר שוצף של אהבה
בדרכו אל ים האינסוף
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
"נטשתי חיבוק קדרותך" -יען נטשת משהו יציב אך קודר
עליתי לאדמת החיים -ו - המוות (הוא מופרד) -יען עלית למקום שבו משמשים קדרות ושמחה וחיים זה בזה.
הקדרות כה היכתה בנושא השיר עד כי לא טרח לשלוח מבט אל הדוברת.
ואולם -בבית השני מתגלה כי נשוא השיר הוא נאמן לאין ערוך, יציב קודר אך נאמן:
"תעמוד לצד כסאי הריק "
הוא לא ישוב לסדר היום:
"לא תביט, לא תשמע, לא תשפוט".
אזי הדוברת רואה כל זאת ומחליטה לשוב בחזרה.
שם השיר -אביב, אולי קצת לא נראה במבט ראשון.אך לדעתי נראה כי הדוברת ביקשה קצת אביב לנפשה. אותו אביב השורר מעל פני האדמה.
השיר מזכיר לי מעט את סיפורה של "אצבעונית" שאותה ניסו להשיא לחולד השוכן בעמקי האדמה, והיא סירבה לקבל את דין הקדרות השוררת מתחת לאדמה ולא השלימה עם ה"שידוך" הזה.
חג אביב שמח!
[ליצירה]
שיר מאוד יפה, חכם
פותח בירח המזכיר משהו כפנים אנושיות, פנים אנושיות מוכרות מהיכנשהוא, פנים שהדובר/דוברת בשיר מאוד מבקש למצוא, אחר כך נודד אל עבר מחוזות החיפוש בבקשה שיחכה אי שם באשר הוא, והוא (הירח) יחכה בכל מקום ממנו ניתן לראותו ובכל צורה בו יוכל להתגלם (כותב שירים,איש לילה, ילד).
הירח מסמל עבור הדובר משהו יציב וקבוע, הוא קובל על הנאמנות לרוח הלא לויאלית, הנודדת, הבלתי יציבה, אם כי הירח אינו מלא כל החודש, אך הוא נאמן וחוזר בצורתו, אולי בשל כך השיר הזה מוקדש לו.
תגובות