בִּמְקוֹם כִּי מַבָּט אֵלָיִךְ אַיְשִׁיר

אֶת כֹּל מַבָּטַי אָצַרְתִּי בְּשִׁיר

וְחֶלֶף אֲשֶׁר לִבִּי לָךְ אָגַל

שׁוּרָה עַל שׁוּרָה

חֲרוּזוֹת, וּבְמִשְׁקָל

הוֹסַפְתִּי ,

כָּך - דָּף וְעוֹד דָּף

בַּמַחְבֶּרֶת,

תָּבִינִי, וַדַאי,

לֹא יָכֹלְתִּי אָחֶרֶת...

(מְעַנְיֵן, אַךְ

תְּמוּרַת הֶחָרוּז,

הַמּשְׁקַל,

זֶה אֲשֶׁר עָל לִבִּי

שִׁבְעֲתָיִם הוּקַל )

וְחֶרֶף כּל זֹאת

לֹא מָצָאתִי תְּמוּרָה וְלֹא נֹחַם,

לֹא חֶלֶף 

בְּבֵית אוֹתִיוֹת רְהוּטוֹת

בַּמִּשְׁקָל, בֶּחָרוּז, בַּבִּנְיָן

לְבָיִת אוֹהֵב , לְבִנְיָן עֲדֵי-עַד,

הֵם טוֹבִים לִי מֵאֵלֶף

מִלִּים רְשוּמוֹת,

עַל כֹּל גְּדוּלָתָן