גלוי וידוע שבעוונותיהם גלו בני ישראל מארצם וגלתה שכינה עמם. לא די בעוונות ראשונים, גם דורות אחרונים, כששב ברוך הוא מחרונו והחל מקבץ עמו כבראשונה, לא זאת בלבד שלא שמו פעמיהם לעלות בשירה ורינה לארץ קודשו, אלא הוסיפו חטא על עוון, פרקו עול תורה ומצוות ונפוצו בין גויי עכו"ם.
וכבר אמרו רבותינו כי הולך ומתמעט הדור והנה גם בני ישראל שזכו ונדבק עפר ארץ הקודש ברגליהם, לא הכירו קונם והלכו גם הם בדרכי אומות העולם כמו ביקשו לומר ככל העמים נהיה. גילחו פאת זקנם, תיקנו מלבושם, הניחו תורה ותלמוד ומילאו פיהם בחכמת האומות. רק לשונם לשון הקודש כי בני ישראל היושבים בארץ הקודש הרי שזכותה מגינה עליהם, מצוות בוראם אינם יראים אך ארץ ישראל שומרת את שפתם שלא תתבלבל.
דורות ראשונים מטילים נפשם כנגד קדושת הארץ ואינם יוצאים בה גם בעת צרה ובצורת ודורות אחרונים גם כאשר מתקיים בהם הכתוב "וישבת בטח בארצך ואספת דגנך ותירשך ויצהרך" נוטשים תורת אביהם ויוצאים בארצות נכר למלא אחר משאלות לב.
והנה מעשה, בבן ישראל תינוק שנשבה, נפשו שלמה וליבו חפץ טוב. לא ידע זה הנער טעם תלמוד ותפילה מעודו שאביו ואמו לא הביאוהו אל בית המדרש מול מלמד תינוקות. ויגדל זה הנער והנה ארץ ישראל נראית לפניו כארץ אוכלת יושביה, פרנסתה קשה וחמתה קשה. זאת לא די, גם בני ישמעאל מבקשים להשמיד בני ישראל מעל אדמתם ומפילים חלליהם לפניהם. תינוקות ואנשי חיל נופלים לפני בני עוולה שכשניתנת הרשות למשחית אינו מבדיל עוד בין איש לאחיו. טרם תספיק החמה להתמלא ושוב מתאספים בני ישראל לקרוא את הקדיש על קברי אחיהם הנאכלים בשבט מאכלת אויביהם. לא יכל הנער לשאת עוד כובד לבו ויבקש להימלט על נפשו למצוא מרגוע ומנוח למכאוביו. אסף מטלטליו ויצא לדור בארצות הנכר. והנה אומות העולם שפתם משונה ומנהגיהם שונים והנער לבו כלה ונפשו נכספת לפגוש שוב בבני ברית אברהם לשוח עמם בלשון ישראל .
ויחלפו השנים והנער יושב בסוף מערב והוא בא ויוצא בין בני הארץ ויודע דרכיהם, לומד שפתם ומקצת מנהגיהם וגם דרכיהן ידע. והנה זימנו בורא עולם לחצות דרכיו עם בן בנו של יוצאי זרע אברהם וזה האיש מנהגו כמנהג העמים ושפתו כשפתם כי אביו ביטל רצונו יתברך וילך אחר אלוהים אחרים.
ויפגשו שניהם וישבו זה תחת גפנו וזה תחת תאנתו ימים רבים. זה מספר בשבח ארץ ישראל ומעלותיה וזה מספר מעשי אומות עולם. עוד הנער מספר בשבחי שפת הקודש והנה עולים לפני האיש תמונות ילדותו בבית זקנו שהיה יושב ומשיח עם רעייתו בשפת אבותיו. אך זה האיש לא היה לבו מבין בשפת הקודש שלא היו אביו ואמו משיחים עמו אלא בשפת עכו"ם.
ימים באים וייקרא זקנו של אותו האיש להחזיר נפשו לפני בורא עולם. ויאספו בניו ובנותיו, בני ביתו וכל מכריו לקיים בו מצוות חסד של אמת, שגם אומות עולם תורתו יתברך לא ידעו, אך דרכי תיקון עולם מקצתם נוהגים. ותבוא העת להביא המת למנוחת עולמים ויבקשו האנשים לשאת תפילה לפני המת. אך הם בני עכו"ם ודתיהן שונות ויבקשו לדעת מה יעשה לפני בן אברהם ומה תפילה אומרים בני ישראל באותה עת. ויחקרו וישאלו והנה הנער עומד ויגד אותם כי זכורים לפניו אותם ימים בהם היה בא בבתי עלמין בארץ ישראל והיו קוראים שם קדיש לפני המת. וישמעו דבריו ויבקשו לומר את הקדיש לפני הנפטר והנה אין איש יודע לקרוא בלשון הקודש. ויבקשו את הנער לקיים בהם מנהג ישראל לשאת קדיש לפני המת כי גלוי וידוע לפניהם כי אותו הנער שפתו שפת ישראל והרי יעלה לפניו להקל מצוקתם ולפוטרם ידי מצווה.
ויתגודדו האנשים לפני המת, לבם כבד ועיניהם דומעות, ויביאו את הנער לקיים בקשתם. והנה הנער עומד, המת מוטל לפניו וכל העדה ניצבת עליו וזה הנער לא התפלל תפילה מעודו שאביו ואמו לא הביאוהו אל בית המדרש. עוד הנער מתמהמה מנסה לעורר זיכרונות ינקותו שמא יתגלו לפניו מילות התפילה ולא עלה בידו. וישם על ליבו לגלות לפניהם כי אינו יודע לשון קדיש ובני העדה הולכים ובוכים זה על כתפי חברו על שמת עליהם אהובם וכולם מחכים למוצא פי הנער שיקל עליהם מכאובם.
וירא כי שמו נפשם בכפו. ויעמוד אל מול כל העדה וישא דברו ויאמר: "יתגדל ויתקדש שמה רבא" ותענה כל העדה אמן. "שניים חלב אחד סוכר לערבב ולכסות היטב" והם עונים אמן, הוא בא והולך "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ" והם הולכים ובוכים ועונים אמן אמן אמן. זה אומר "אני רוצה הביתה אני לא מאמין שזה קורה לי" ואלה מתייפחים אמן. ויסיים דברו והם בוכים ומודים לאל בורא עולם על שזימן לידם בן בריתו לקיים רצונו לקדש שמו יתברך לפני המת.
וזה מעשה כך קרה. את ששמעתי מפי בעל מעשה כתבתי.
תגובות