ושחר ילדותי. וקולי נבלע באפילה.

ושנה ושנתיים ולמדתי לדבר בינתיים
ואין מי שיישמע.

ויום ויומיים ואז זה קרה.
וצרחה אילמת. ושתיקה.

וילדות מוקדמת. ומאוחרת
למדתי לכתוב ולכאוב.

למדתי לספר ולקבל מכות ולעג.
הלכתי לבד.

ובגרתי. בגרות. התבגרות.
והפנמתי. דיבור אל עצמי בלילה.

שתיקה בימים. ימים. חודשים ושנים.
הייתי לאשה.

וטוב ואור של ילדים המתחילים הכל מהתחלה.
(עכשיו אני שמעתי אותם)

וילד וילדה. ושנים ושניות וימים.
וחיים שלמים.

דרכם אני רואה את העבר באפלולית
ומשום מה הוא חוזר יותר טוב.
עבר במראה משופר.

וזקנתי וכל שערי הלבין.
ושכחתי את שפתי.

ואני כותבת, כרונולוגית, מהלך של חיים.
לולאה שמיד תיגמר ותיכף תתחיל.