הוא היה מדהים. זועק, צווח, קורע את כל רקיעי השמיים ומה שמעבר להם, ביופיו, בעוצמתו.
צבעו המרגיע, קולו השקט, העצום.
כאילו הפך ליבשהתכולה, ואפשר לרחף עליו בהליכה דמיונית.
הוא היה כובש למרות השפל הכבד.
חבקו אותו שחפים צחורים שהוסיפו רוגע וטבע.
זרוע כולו ברוגע אינסופי, הוא סחף אותי
את כולי לעולמות רחוקים ויפים. נשאבתי אליו ללא שליטה.
רק לגמוע מכולו, למצוץ את היופי הזה שלא נגמר לעולם ,ורק מתעצם עם הזמן.
והבן אדם קטן, עומד מולו, מביט, משתהה, תוהה, נעלם אל תוכו ורזיו, ושואל ולא מבין,
ורק רוצה עוד לגמוע, עוד לגעת, עוד להריח, עוד להרגיש, את הטוהר הזה, שבמים הצלולים מבפנים ותכולים מבחוץ. [
חולם לחיות בתוכו אם רק היה אפשר.
ולהביט,
ולא לשבוע לעולם.
הים.
תגובות