תמי יקרה, שכחתי לציין, בקשתך לתקווה, אמלא ברוב חן, לא אגיש לך שדה, של ורדי השעה, כי אם פרח יחיד, שצורתו הכי נאה, ורד יחיד עם חיוך משגע, שמרוב חיים עומד הוא להתפקע.
[ליצירה]
תמי יקרה, שכחתי לציין, בקשתך לתקווה, אמלא ברוב חן, לא אגיש לך שדה, של ורדי השעה, כי אם פרח יחיד, שצורתו הכי נאה, ורד יחיד עם חיוך משגע, שמרוב חיים עומד הוא להתפקע.
[ליצירה]
חבל שנגמר הדבר ביניכם בצורה הזו.
אגב, אני חלוק על סיווג המכתם כ"שיר", בגלל אופי הכתיבה שלך עם כל הנקודות, ומשפטים ארוכים (אמנם משולבים בחרוזים).
אולי קטע?
אולי השיר הזה הוא הספד?
[ליצירה]
וואי, כל כך נכון ואמיתי
למה אתה מאכזב אותה כשהיא לבד על אי, קוראת לעזרה, ואתה חולף ביעף, בספינה הבטוחה שלך, המוגנת ממציאות מרה.
עוגן. זה כל מה שהיא מבקשת.
[ליצירה]
לעצמי קישרתי, לטעות כזו לא פיללתי, לא משחקי גאווה חלילה, הנעשה תוקן חומם והוגש מחדש.
זריחה אופטימית יותר, אבל שקיעה רבת הוד היא. גוונים שונים צובעים מלמעלה בעוד השמש שולטת במלוא האודם והזהב. אכן, אם לתאר זאת יפה: If this is the end - I will give them such an end, they will never forget
[ליצירה]
לא אברח מפנייך בכל כוחי
את ניחוח אהבתך אשאף לתוכי
לא אקטוף אותך, הו פרח מוגן
אשמור עלייך מצרות העולם
ואצהיר כאן, קבל עם ועדה
יכול אני יכול, גם אם עיני תדמע
ואל תשימי ליבך לצחוק אחרים
אהיה לצדך - אהבת עולמים
[ליצירה]
נראה שסתיו גם בלבך. שלכת היחסים מובילה אמנם לסערת הרגשות, אך אל תאמרי נואש, אביב חדש יפציע ברקיע חייך.
וכמו שאמר ידידי פרוזאי - ריח גשם טרי עולה מבינות לכבישים, אוויר צלול ומשק עלים כתומים-זהובים בנוגעם על הקרקע, ציפורים נחפזות ליבשות זרות, ורק אנחנו, חיים בגופנו מחזור חדש
תגובות