מרשמת
אילה רייזל
-
מבע הנפש של מי שאומרים- יש לו נפש אמן,נגיעות של העט בעולם של דפים,פרחים יבשים של חיים, הפוכים,ואין מבע נפש מספיק לעולם שכזה ואומרים:הוא חי במקומות אחרים.
לקט יצירות
- סופרת לתקווה
- בית חינוך עיוורים
- שני שירים מחנוכה
- מדריך לקורא (מעין מבוא.)
- מחתנים את נוני (ישן. מאת: אני וים)
קשור אלי
- [ליצירה] העין מדהימה! הרישום יפיפה! (האף טיפה מוצלל מידי יחסית לשאר הפרצוף). [ליצירה]
- [ליצירה] התמונה כולה עוטה טישטוש קל, את הכמוס הזה - אני אוהבת. [ליצירה]
- [ליצירה] האף אדום מידי, ונראה לי שאת הראש צריך להרחיב, כלומר- להוסיף עוד שיער מאחורה. אבל הרישום מאד עדין ומאד לטעמי. יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא רואה שום צורך בהרחבת הראש, אך האף אכן מעט כהה. יצירה יפה ומרשימה. תודה לך! [ליצירה]
- [ליצירה] אני דווקא אהבתי את התמונה. [ליצירה]
- [ליצירה] לכל המעונינים להבין רישום? זאת סקיצה ראשונית, אשר מכינים מספר כמוה, על מנת להגיע אל הרישום או הציור אליו מתכוונים כסופי. הביטו על היד הבטוחה, הקווים החזקים ללא פשרות, ללא שום מחיקות, גם וקווים מסוימים חרגו מהאובייקט, או לא הבליטו כראוי את שנראה לעין הצופה. האומן בכל סקיצה כזאת מתמקד על הרצוי לו ביותר, לשם השגת אפקט מקסימלי. בין אם זה סנטר בלבד, עין, מצח או אוזן. עד כאן על רישום. לי במקרה זה נראה, שניסית להשיג כאן הבעה! ומטרתך הושגה בשלמות. סקיצה מרשימה ביותר המדברת אל הצופה בלי מילים. באימה או הפתעה וגם פחד כל שתרצו. תודה מכל לבי: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] שלא תגידי שאני לא מגיב... [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מ א ד! איזו עדינות... אני גם אוהבת את ההבעה. זה ממש ממש מזכיר ציורים של אבי כ"ץ. עייני בספר "חלומו של מולה" של מינה איתן, ותגלי הרבה דמיון. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מ א ד! איזו עדינות... אני גם אוהבת את ההבעה. זה ממש ממש מזכיר ציורים של אבי כ"ץ. עייני בספר "חלומו של מולה" של מינה איתן, ותגלי הרבה דמיון. [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה, וחבל שזה קטן. [ליצירה]
- [ליצירה] השתדלו לא להישען אחור. אהבתי מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] !!! [ליצירה]
- [ליצירה] התרגשתי לאירופאיות הזו. אני מכירה את הזיקנה החובקת זכרונות מקרוב. יופי! [ליצירה]
- [ליצירה] ואותו עם פרימיטיבי בן ישמעאל הוא יחף במדבר ותמורת דם הוא ירצח יהודים וכבוד אַין עוד עם אחד כזה פרימיטיבי; עם, שצורת מטבע לא יִדע. אך החרב היא פת ערבית לו. זוהי חבורת נבערים וחלולי מֹח, שמעצמה לא איכפת לה. עיניהם, מביטות בקנאות לעבר המשיח; אותו אחד ששמו מוחמד ואל אותן שבעים בתולות, שיקבלו לו אך--- בעוורון חושים מלא, במולֶך בוטחים. המלחמה ואופוריית גדלות מדומה בם אוחזת; חרף שהכל אל פי הפחת קְרֵבִים. אַין דבר כזה פלסטינים! ועכשיו תור הרוסים? אין עוד עם יותר חכם... וכו'. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים אני קוראת את זה שוב וחושבת שזהו אחד השירים שצריכים ללמוד בעל פה... [ליצירה]
- [ליצירה] חמוווווווווווווווווווווווד! מרתק מאוד. חשבת להוציא ספר? [ליצירה]
- [ליצירה] דה רזולושין! [ליצירה]
- [ליצירה] "אבל לערב כנף יונה והיא סוככת על העיר..." (גולדברג) מדהים. תמים ורך. איזו שינה טובה! [ליצירה]
- [ליצירה] קודם כל, זה שזה קצר זה מעולה- מעביר את תמצית הדברים. למרות שאתה עייף וגם לנשמה אין כח, אתה זוכר לאהוב, מזכיר את ברכות השחר, ברכות בשלהי יום. גם החריזה טובה והפסיחה בסוף מוסיפה את הרושם של: לחיות. אך אילו חיים אלו אם אפילו לנשמתך אין מנוח? בכל אופן טוב שאתה מודה על כך. ומוצא את מקור הכוח. (גם אם קשקשתי קשות, אני מתכוונת לכך.) [ליצירה]
- [ליצירה] סיפור טוב בעיקר למי ששוחה בעולמה של תורה. ממש התחברתי לדמות הרייזל (נדמה לי שכשאהיה גדולה גם אעשה זאת, לפעמים.) הביקורת היא ממש אמיתית, ובאמת- כשעם ישראל לא מחובר לארצו, אין לו מהיכן לינוק את הכוח, את היצירה. צריך שאנשים ידעו את זה, ובעיקר רבנים. [ליצירה]
תגובות