אני נודדת ממראה למראה מחלון לחלון מנסה לזהות בהשתקפות הזאת את עצמי מתחת למסכה שציירתי על פני. בדקדקנות ובנחישות מרחתי קוים דקים על עיני, על שפתי, שלא יזהו בי את הילדה הנפחדת הזאת שהיא אני. וברחוב הקריר, שטוף אור לא-טבעי אני נעצרת לרגע ובמין הלך רוח חמקמק מנסה להבין איך קרמו כל החזיונות האלה עור וגידים עלי ודבקו במגעם הרירי אל עורי. אני כמהה להשיב לעצמי צלם אנוש.