הרצון
מגיל שלוש, אולי ארבע?
מאז שידעתי לספור עד ארבע,
רצון אחד פמפם בליבי,
להיות קצת ייחודי...
אני לא יודע בדיוק איך זה התחיל,
יום אחד החלטתי- "העולם ממני עוד ישכיל!"
מאד ומתמיד רציתי להיות מיוחד,
שכולם ידעו שאני לא סתם עוד אחד.
היסטוריה אצלי נהייתה לתחביב,
בשביל להיחרט בזיכרונה,
עליי ללמוד ולהקשיב!
כיצד בדיוק אגשים את המשאלה?
לא ידעתי, סך הכול הייתי בן ארבע!
למדתי על נפוליון,
ועל יוליוס קיסר.
ישבתי באפריון,
והתנהגתי כמו קיסר!
"פקודות קיסריות" חולקו לעם,
אך אבא ואמא זעקו בזעם!
כיצד ייתכן שילד בן ארבע
מחלק להם פקודות השכמה?
ועל הוראות לקניית ממתקים,
חותם בשם "הקיסר פופינוס החמישים"?
ואז פתאום ביום בהיר,
אבא התמרד והוביל פרעות בעיר!
אמא הצטרפה למהומה
וכך נהייתי למלך חסר ממלכה!
כשגדלתי קצת והגעתי אל הגן,
הקמתי משמר כבוד נאמן,
היינו מנהלים קרבות חצר
רק בשביל אותי לבדר!
כשלאמא נודע
היא מאוד כעסה,
סך הכל ילד בן ארבע?
מה הוא הולך ומנהל מלחמה?
מאז גדלתי, אני כבר לא כה קטן,
חיי לא סובבים רק סביב הגן.
יצא לי לטייל, לראות קצת עולם,
ללמוד שיש שמות שמכירים כולם.
רשימה כה קטנה,
ואנשים בעולם כה רבים,
איך אי פעם אתווסף אליה
איך אהיה זה שיכירו ההמונים?
ואז פעם אחת,
לפני שנה וקצת,
אדם מבוגר אמר לי בלחישה,
ילד, אל תשלה את עצמך!
חייך לא ייזכרו בסוף דרכם,
אתה תהיה עוד אחד שבא ונעלם.
ובגב זקוף ובראש מורם
צעקתי לעברו "האומנם?!"
תגובות