פרק שני

בצעדים כושלים, אלפרון התחיל לדדות לעבר היער, החורשה, לחלקים העמוקים שבה. היכן שידע שיעברו שנים בטרם ימצאו אותו. עם הכסף שאגר ושמר איי שם במרתפי טירתו. עם ההכנסות מאפריקה והטבעות שלבש לידיו יוכל לחזור לחייו המלכותיים עוד כמה שנים, ברגע שהבלגן הזה יסתדר.  הוא התחיל לרוץ, נזהר שלא להתנגש באף עץ. מלפניו רכבו עדיין שתי הסוסים, דוהרים אף הם כאחוזי דיבוק, עוברים בחן רב דרך העצים הרבים. ולפתע אחד הסוסים הורם באוויר. בקולות של צהלה ובמבט מפוחד הסוס נתלה באוויר, קצף ממלא את פניו ונופל על תחתית היער. אלפרון התקדם עד כדי כמה צעדים לאן שעמד הסוס בטרם הורם באוויר. בוחן את החוט שנשזר סביבו והמנגנון שהיה מופעל על אחד מענפי העצים, הוא הבין. הסוס המסכן נשאר תלוי באוויר, החבל שמחזיק אותו משמיע קולות סכנה. אלפרון חושב כיצד לחלץ את הסוס מהמלכודת אליה נקלע. נעצר ובחן את כל חלקיה של המלכודת. הייתה זאת מלכודת ארנבים פשוטה, אך החבל היה עבה במיוחד. קשור בכוח לענף העץ ועכשיו הניף את הסוס באוויר. אלפרון הבין שאין דבר שיוכל לעשות לבהמה המסכנה ומהר לברוח לתוך החלקים העמוקים של היער. בעודו מסתובב הוא ידע שמשהו רע קרה, הוא ידע שמשהו מאוד כואב עומד לקרות לו. ברפלקס מיהר קפץ הצידה אבל זה כבר היה מאוחר מדי. בקולות גבוהים של צהלה ופאניקה, עם ריר נוטף מהפה ודם ניגר מהחתכים שגרם לו החבל בצוואר נפל הסוס את כל המטר וחצי שבו היה תלוי. ונפל עם אברים פסוקים, רגליים לצדדים על גבו של אלפרון. אלפרון שמע קול נקישה, ולרגע חשש שזה היה גבו. אך משנוכח מה זה היה לא ידע מה היה עדיף, הוא התחיל לפלל שזה היה גבו ולא מה שהתחיל להבין שהיה מקור הרעש.

אתה שם, מה אתה עושה לסוס? אה? אין פה מקום לסוטים כמוך! איכר רזה שעצמותיו נראו בבירור מבעד לעורו, ובגדים קרועים כיסו אותו ניצב מעל אלפרון, רובה בין ידיו. הוא כרגע דרך וטען אותו, משמיע את אותו רעש שאלפרון טעה שנבע מגבו.

מגואל בדם אלפרון ניסה לנוע ולהקים את הבהמה מעליו, ממלמל תוך כדי מספר מילים בטון נמוך לעצמו.

דבר בקול, סוטה. מה אתה חושב שעשיתי לבהמה הזאת? אה? דבר שכולנו נשמע!

כולנו? אלפרון הצליח לחלץ את רגליו לבסוף ממתחת לסוס, קם. התנער והביט בצער בבגדיו היפים המגואלים בדם וקצף שהסוס מרח אותו בהם.

שלום אדוני, אמר וקד קידה קלה.

מבלי לאפשר לזקן שעמד מולו אפשרות להגיד מילה פתח באותו שצף אתה בוודאי מבין, שאני איש אלוהים, מעולם לא אחטא בחטא כה גדול כמו מה שאתה מנסה לרמוז. הרי אתה בוודאי לא מנסה להגיד שאני כפרתי באלוהינו, נכון? הטון של אלפרון נשאר באותו טון נמוך וחמור סבר שהתאפיין בו תמיד.

חס וחלילה... אדוני הזקן זרק את הנשק לרצפה וקד קידה עמוקה, לפניו היה כפי שהבין זאת אציל. אדם עליון ממנו, איש עשיר ובעל השפעה, במחשבה שנייה...

קום מה אתה עושה אלפרון נראה מופתע, הוא לא ציפה שהזקן הכחוש ימהר כל כך להשתחוות.  אלפרון לא לבש את מיטב בגדיו, הוא לא הלך עם טובי משמריו, אין שום סיבה שייפול ארצה בצורה שכזו.

לאיטו קם הזקן, בתנועות בוחנות, שומר על מבט נמוך, ומוודא שאכן הותר לו לקום. הנשק עמד לא רחוק משניהם, על הקרקע או למעשה על פגרו של הסוס.

בחיוך רחב אלפרון התחיל לומר, (הבעת פניו השמחה מהקרון, מהרגע ששמע על מותו בטרם עת של הקפטין עדיין נשמרת): אדוני, אתה מבין, אין לי מקום לגור בו, הבית שלי כרגע משמש מפקדה לצבא חונה, אחוזתי השנייה נתפסה על ידי אחי שמנסה לנקום בי על שאני הבכור שירש את הממון, ואדמותיי מעבר לים לא בהישג ידי שכן מלחמה מתחוללת ולעולם לא אצליח לעבור את הים בשלום. יש לי כסף די והותר, קבור ביער פה. יש לי טבעות לאצבעות ידי ששווים הון לא קטן, אך מקום לינה אין לי. אם אלך לגור בעיר או בכפר אחי יגלה על זאת. וישלח להתנקש בחיי. אני צריך כמה חודשים לאזור כוחות ולסדר את מחשבותיי. כמובן שמי שיציע לי מקום לינה שכזה יזכה למשכורת, למתנה, למעשה נדיבה מאוד. מתנה שהייתה גורמת לפשיטת רגל של רוב הדוכסים, מסוג המתנות שעשויות להפוך אדם פשוט לעשיר מופלג אלפרון סיים, שמח שמצא שקר הגיוני כל כך, שמח עוד יותר על כך שיהיה מקום בטוח לישון בו במשך החודשים הקרבים.

מקום בטוח? לישון בו? וכי מי יכול להציע לך דבר כזה? הזקן כנראה משחק איתו משחק של מחיר, החליט אלפרון, ובמצב הזה אין לו ברירה.

טוב, אני מציע לך חמש מאות אלף דוקטים! המחיר סנוור אפילו את אלפרון, למרות שהיה מורגל בכמויות כה גדולות של מטבעות מחליפות ידיים לא ציפה לכזו הצעה, למעשה הייתה זאת פליטת פה.

אבל איפה תרצה לישון? אני לא מכיר פה איש עם בית להציע לך המשיך הזקן באותו משחק החליט אלפרון.

מליון דוקטים ולא אגורה אחת יותר אני באמת השתגעתי החליט אלפרון.

אבל איני מבין על מה אתה מדבר אדוני גמגם הזקן, מנסה לחבר מספר מילים יחדיו, שכן היה מסוג הזקנים המבולבלים ביותר, מהסוג שהיה נוהג ללכת עירום באמצע החורף ולצפות שיקבל כמה דוקטים בשביל תעלול זה. אלפרון כבר ראה מקרים כאלה.

ה-א-ם י-ו-ר-ש-ה   ל-י   ל-ג-ו-ר   א-צ-ל-ך שאל אלפרון באטיות מרובה, מוודא שהזקן מבין.

אתה לא צריך לדבר לאט כאילו אתה מדבר עם אידיוט!  הייתה הפוגה קלה, במהלכה אלפרון פילל על גורלו המר שיצא לו לפגוש זקן כה מבולבל, והתחיל להימאס לו מהשיחה.

הזקן, נימה של הבנה תהומית מכה בו אהה.... אדוני רוצה להתארח אצלי? בוודאי!

סוף סוף! אלפרון בהכרה של תודה לחץ את ידו של הזקן והיכן אתה גר?

הזקן הצביע על אחד מהעצים. אם תסתכל טוב יש שם בית על העץ, שם אני גר

אלפרון נרגש, זה בדיוק המקום שהוא צריך פתח ואמר מצוין אז בוא נלך ונתרווח שם, הגיע הזמן לנוח היה לי יום בלהות

הזקן, עם מבט ערמומי על עיניו, צבעיהן בורקות בצבע ירוק יקרות חיוך שטני על פיו, מכחכח בידיו כפי שהיה עושה זאת אדם חמדן בצורה יוצאת דופן לחש מחיר?

אלפרון שכבר התחיל לגבול עם סף שיגעון, בכעס נוראי, כבר עברנו את כל השיחה הזאת, לא?

לא שזכור לי תווי פניו של הזקן דמו עכשיו לרוכל זקן ובא בימים.

מליון וחצי דוקטים, חצי מהכנסתי השנתית...

הזקן, מטבעות זהב מסנוורים את עיניו לחץ את ידו של אלפרון בשמחה, הצביע לעבר הביתן הקטן על העץ בוא, יש הרבה דברים שאנחנו צריכים לעשות

וכך בצעדים כושלים מרוב עייפות עשה אלפרון את דרכו לעבר החופש הזמני, המקלט הרגעי. אך חשוב לא פחות, מקום בו יוכל להבין סוף סוף מה קרה...

איפה היית כל הזמן הזה? אה? הזקן שאל בפה מלא, הוא ניסה לבלוע את הרגל של השפן תוך כדי דיבור, הוא ניסה לעשות את זה מבלי שישימו לב. אך נכשל בזה כשלון חרוץ.

היית באפריקה הסביר אלפרון.

אפריקה? אפריקה...? שאל בקול תמוהה, מנסה להיזכר.

מקום רחוק סיכם אלפרון.

אה

אז מה קרה פה?

אני בעצמי לא יודע, ברחתי ליערות כשהתחיל כל הבלגן, דברים נוראים קורים, דברים נוראים. הזקן הנהן בראשו וגרד בזקן, מדגיש עד כמה נוראיים הדברים שקורים פה.

הוא עשה הפסקה קצרה מהשיחה, מתקין מחדש את המלכודת ארנבים. אחר כך הוסיף בול עץ נוסף למדורה שכבר כבתה, גחלים מועטים נשארו לשמור על החום.

לבסוף, אחרי שבדק את המלכודת ארנבים הבאה בתור, וכן הלאה התיישב ואמר כן דברים איומים, תולים ומעלים לגרדום. כל אחד, סתם בלי סיבה

גרדום? חשבתי שכבר הפסיקו להשתמש בו מאז ימי הביניים

מלחמת אזרחים זה מה שקורה פה, אני לא יודע מי נגד מי. אני לא יודע למה, מה שאני כן יודע זה שהרבה אנשים בורחים פה ליערות. הסיפורים שהם מספרים... הוא עשה הפוגה נוספת, מתעלם מהשאלה של אלפרון על עצם השימוש בגרדום.

מה, מה הם מספרים? אלפרון שאל יודע שזה מה שהזקן ציפה לשמוע.

הזקן זרק את העצם של הארנב ניקה את זקנו והמשיך דברים קשים, עינויים, הכול משתנה, שום דבר לא נשאר אותו דבר... זה כל מה שהוא היה מוכן להגיד, באחת הוא הסתובב, תחב את ראשו בתוך ערימה של קש ועשבים, והתחיל לנחור.

באוזניו של אלפרון חזר והדהד משפט בודד, ´שום דבר לא נשאר אותו דבר...´

כן בטח, מי שעשיר, ובן אצולה תמיד יישאר עליון, עליון על כולם. ככה היה תמיד, ככה יהיה תמיד. בתחושה מפוקחת זה הוא פנה להסתובב, עטלפים החלו לצאת ממחבואיהם, יוצאים לציד, משדרים את קולותיהם הצורמים. אי שם לא רחוק מהם ניתלה ארנב בגובה העצים, קורבן נוסף של אוסף המלכודות שהונחו בידי הזקן. אלפרון פקפק שהזקן היה מי שאמר באמת, הייתה לו תחושה לא נוחה, צורמת אפילו בנוכחותו של הזקן. ואם היה משהו אחד שלאפרון למד היה שעל האינסטינקטים שלו הוא חייב לסמוך. בפעם אחרונה הציץ בירח לפני שעצם את עיניו. היה זה לילה בהיר, אי שם למעלה השתקף בצבע כסוף הירח- ירח מלא...