התמונה יותר טובה במקורי, אף על פי שגם שם היא לא מושלמת.
אם הייתי נותנת יותר שוליים היית רואה גם את האוטובוס שלי שהגיע באותו רגע ואילץ אותי לצלם במהירות ולעוף משם..
[ליצירה]
התמונה יותר טובה במקורי, אף על פי שגם שם היא לא מושלמת.
אם הייתי נותנת יותר שוליים היית רואה גם את האוטובוס שלי שהגיע באותו רגע ואילץ אותי לצלם במהירות ולעוף משם..
[ליצירה]
הכתיבה, בהרגלך, חדה וטובה.
אבל הפעם אני בוחרת להתייחס לתוכן.
הוא קשה לי, קשה לי מאד לקרוא ביקורת כל כך נוקבת. הצרה עם שירים, שאי אפשר להתווכח איתם, כי הם לא מדברים עם ההגיון - הם מדברים עם החדות שלהם עצמם ועם הרגש.
הייתי רוצה לדעת למה את מרגישה וחושבת את מה שהשיר הזה צועק.
[ליצירה]
יפה. הזכיר לי סיפור שאולי אני אכתוב פעם..
האמת, אני לא שמתי לב שיש לה בעיה בעיניים, כי יש שם קוים עגולים בפנים, ויש לה יותר מדי הבעה בשביל עיוורת.
[ליצירה]
הסבר:
כ הדמיון היא קיצור של "כמו". כלומר - היא תתאים לדימויים.
"כש", הוא קיצור של "כאשר" - כלומר בתיאורי זמן.
"כאשר רוח נושבת" שקול ל"כשרוח נושבת".
"ש" לבד הוא סיפור מורכב יותר. למעשה זהו קיצור של "אשר", והוא נועד להרכבת משפטים. בד"כ על מנת להבהיר דברים. לדוג': הלכתי אל החבר שהזמין אותי.
אין מדובר בזמן (הלכתי אל החבר כאשר הזמין אותי" אלא במתן מידגע נוסף על החבר - הוא הזמין אותי.
כך, לדוג' בתגובה שלך צ"ל:
"פעם גם אני כתבתי הרבה עם כ' עד |ש|לימדו(<-כאן הש במקומה) אותי כאן, |ש|צריך (<-גם כאן)
להשתמש ב כ' רק (כ)שזה בא לדמיון אך (כ)שאתה בא להמחיש משהו שהוא
אמיתי אין צורך להשתמש ב - כ'...
[ליצירה]
אני עם נשמת, חוץ מזה שלדעתי הראשונים טובים יותר מהאחרון.
ואני חושבת שכתיבה על נושאים יהודיים, כשיודעים לעשות את זה (כן, זו היתה מחמאה) היא הרבה יותר חזקה מפנטסיה מחוסרת נצח.
[ליצירה]
גזור ושמור:
"אל תגידו: כובשים! למצילי חייכם.
די לקרוא: בוז! לאלה שאת נפשם הקריבו."
תזכיר לי מי זה היה שקרא למתיישבים מקריבי חייהם "פשיסטים"?
[ליצירה]
[ליצירה]
שיר כלבבי.
חזק ונוקב בעדינות וברכות שבו.
החריזה בסוף נהדרת, ודווקא זה מדגיש את חוסר הזרימה שבהתחלה. האם הפסיחה בין "בלי הפוגה" לבין "היה נוכח" הכרחית?
הייתי מציעה לוותר עליה.
תגובות