[ליצירה]
מעל בינת אנוש
אם כבר ניקוד, אז מְשֻׁמָּר.
אבל לא בשביל זה באתי, סתם געגועים לרוח כמיהה,
שלא מבינה איך אפשר באמת לאהוב, כשהרגש כה מאופק, בלי דמעות ואהבה,
בלי גלים חמימים
ונטפים של בורדו וטורקיז.
הזכיר לי מאד את "המעיין והלב" של ארז לבנון:
אל נא תוותר ואל תתיאש
יש בך הרבה, יש לך ת'אש
...ומן האבן יוצא מעיין---
וזה הלב עומד כנגד המעיין
וחושף ומשתוקק תמיד
מ-א-ד מ-א-ד
לבוא אל אותו המעיין
בהשתוקקות גדול מאד...
וגם זה המעיין
משתוקק אליו
כּנרת
[ליצירה]
אהבתי מאד את הכמוס.
איך פתאום הומה הלב לכתוב את מרחבי האוקינוס שבנפש, על ארץ ושמיים שבה...
(לא החכמתי די כדי לפתור את חידת האותיות)
נותרתי מסוקרנת :)
כּנרת