רגעי אביב 2
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] האנאפורה לדעתי מיותרת ומכבידה על הזרימה של השיר. מציעה להשאיר אותה רק בחלק מהשורות. וחוץ מזה - יפה. נהניתי בעיקר מהבית החמישי והשביעי. [ליצירה]
- [ליצירה] ניסיתי להגיב קודם, לא יודעת מה עובר על המחשב שלי. נראה לי שהבעיה היא באמת שצילמת קרוב מדי. זה גם יוצר מראה כאילו עיבדת את זה במחשב. בכל מקרה - אהבתי. והשם מתאים מאד, בעיקר בגלל המסגד. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, כואב. ואם לא היה כל כך כואב עד שאין מילים, הייתי מוסיפה- כתוב נהדר. עדינות מיוחדת. [ליצירה]
- [ליצירה] כאלה סיפורים אני אוהבת. אבל חבל לי שהשארת את שניהם שטוחים. מה דעתך להוסיף יותר צבע לשני חלקי הפאזל המקסים שהרכבת פה? לתת יותר אופי לשניהם, יותר רקע, להרחיב ולעבות את הסיפור עצמו. הוא יכול לקחת יותר זמן, או להתחיל יותר מוקדם...תני לנו יותר!:-) [ליצירה]
- [ליצירה] וגם את זה אהבתי, והזדהיתי. במיוחד עם הסוף. אני אוהבת את האופטימיות שלא מדחיקה ומכחישה, אלא ממשיכה למרות הכל. [ליצירה]
- [ליצירה] נכנסתי בעקבות התגובה של אמילי. למעשה - חשבתי שמדובר בשיר אהבה בנאלי, עד שהגעתי לשורה האחרונה, שהעלתה חיוך על פני- בהחלט נחמד. ומצד שני - לא הייתי מסווגת כ"שירה". בכל זאת, דרוש יותר משורות קצרות ופאנצ'ליין כדי להפוך קטע לשיר. [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא. [ליצירה]
- [ליצירה] אם כבר שאלת - אני מאמינה שכך זה גם אצל האדם. כל נפילה נועדה לרומם למקום גבוה יותר. אבל בהייקו הזה לא כיוונתי דווקא לכך. בהייקו בדרך כל מתוארת תמונת נוף שיש בה מן ההקבלה לנפש האדם. השיר (המוקדש לאפרת - בחורה מוכשרת מאד שכותבת הרבה בתחום ההייקו) מבקש להימנע מההקבלה אלא לדבר ישירות על האדם. (לפעמים הדימוי בשיר הוא כל כך נוקב וחד שהוא מכאיב יותר מאשר מילים פשוטות) ובאותה נשימה, המילים "נשיר עלינו" מהוות גם מטאפורה לאדם כעץ. (כשכתבתי חשבתי דווקא על העצב שמשיב הסתו, אבל לא אני אהיה זו שתאמר לא להסתכלות אופטימית וחיובית) [ליצירה]
- [ליצירה] הניקוד נמצא בשורה של המספרים. כאשר מקש הcaps lock דולק, לחיצה על shift+ מספר תתן לך ניקוד. לוקח זמן ללמוד איזה ניקוד זה כל מקש.. [ליצירה]
- [ליצירה] לג בעומר שמח לכולם! (אז מה אם זה קשור רק לכותרת? תסתכלו בתגובה של שמואל ליצירה "תרבות השופינג ולמה אני שונאת אותה..." של מתקרבת) [ליצירה]
תגובות