[ליצירה]
השיר יוצר תמונה מושלמת ויש בו גם הפתעה ואפילו הומור, ואולי היכולת לראות עצמך מבחוץ, ולגחך קצת, הצילה אותך מהים הרגשי של עצמך. אפשרה לך, לפנים שלך, להיות האופק, התקווה. הבנתי נכון?
[ליצירה]
בס"ד עשר. זה העניין. לא לעשות כשאי אפשר. להניח לזה למנרות שלכאורה רק המעשה ירגיע את חרדת הריק הנוראית שתוקפת כשהכל נעצר. אבל שם הקב"ה נמצא ומחכה. בחדלון המעש. בחידלון האני. אל תדאגי, רק תהיי שם עד שתקבלי משהו שהוא הרבה יותר מעוד מעשה.
[ליצירה]
השורות האחרונות ממש מצויינות. התחושה מובנת. כל פעם כמעט נראה לי שבהתחלה אתה זורק מילים בלי חשבון, ואז בהמשך זה פתאום נכנס ליופי של פוקוס. אולי תתחיל את השיר מהסוף, הא? תכתוב מלמטה למעלה? סתם
תגובות