בנעלי הבית
גוררת רגלי.
משמיעה קולות,
נאנחת.
בצעד אחרון של יאוש
זורקת עצמי
למיטה.
בוכה.
...ונזכרת שפעם,
פעם
אהבתי
אמונה תחיה
-
פשטות
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תמי, ראיתי שההערות ארוכות אך הרשתי לעצמי גם משהו. אהבתי את הכתיבה אבל הרגשתי שחסר משהו.. אולי הייתי מוסיפה עוד שתי שורות או לפחות מסיימת בנקודה. שמתי לב שאין פיסוק לאורך כל היצירה וזה טוב ויפה לדעתי, אבל זה נותן תחושה שהיצירה לא נגמרתת.. כאילו אני לא יודעת איפה הטון הסופי. חשבי על כך. [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט הייתי חייבת להוסיף שממש נהניתי לקרוא את הדו שיח המעניין בין הדס לבועז! אתם אדירים! אהבתי. :) [ליצירה]
- [ליצירה] איתך. בכל מילה. כל הזמן שואלים אותי איך אנו יכולים לומר "לא נשכח לא נסלח"? הרי אנו צריכים להידבק במידותיו של הקב"ה שהוא סלחן וכו'. ואני עונה שבמישור הפרטי - אם נפגעתי - אסלח. אבל איני יכולה למחול על כבודה הרמוס של התורה. של האדמה. של הארץ. איני יכולה. תודה על הכתיבה הנפלאה. עודדתני. [ליצירה]
- [ליצירה] גרשון - נהדר. פשוט מקסים! באמת. נהניתי לקרוא. כתוב בצורה נהדרת. פשוט נהדרת. [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה, המילה הראשונה היא : יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] תנסה פעם ללכת על זכוכיות ותבין מה זו אותה זהירות. כנ"ל לגבי הליכה על קוצים כאלה חזקים שחודרים לך לרגל. בחיי שזה כואב, וצריך ללכת בזהירות (לא שזה עוזר...) [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מיוחד מאוד. אהבתי את החשיבה היצירתית (מי בימינו כותב בכזו פשטות ופסטורליות???) השיר זורם ונעים לקרוא אותו. *נאד* מים, ולא *נוד* [ליצירה]
- [ליצירה] בועז, דבר ראשון תודה. קצת קשה לי עם שיר שמחולק לבתים, אני בדר"כ אוהבת לזרום עם הכתיבה ולא לגדוע אותה עם חלוקה לבתים ומקצב.. "הן" אחרי "כאילו" ממש לא בא בחשבון. "הן" - לשון נקבה, אתה מתכוון לשעות הקשות. אני מתכוונת למצוקה. לאובדן. [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] תמי, אני לא חושבת שמישהו יכול לקרוא את השיר ולא לכאוב איתך את כאבך. השיר חזק! שתדעי רק טוב. [ליצירה]
תגובות