[ליצירה]
טל, לא התכוונתי לזעזע עד כדי כך..
פשוט ישבתי מול המאוורר ובהיתי בו, והרגשתי שאם אני לא עושה עם עצמי משהו מועיל אני פשוט נכנסת לתוכו בכח...
לא שהשיר הזה זה משהו יותר מועיל, אבל לפחות עוד יש אצבעות...
[ליצירה]
בבת אחת חזרו אלי ימי הגירוש בנווה דקלים.
האמונה המקווה, שעד הרגע האחרון הכל יתהפך וזה לא יקרה..
המדים ה"ציוניים" כאילו להכעיס, והרצון פשוט להישאר שם לתמיד!
כתיבה פשוט נהדרת. כתיבה כואבת ומיוחדת.
(אה, ואני עם טל... בתגובה השניה שלה..)
[ליצירה]
ניצן, אנחנו דוקא השתדלנו לומר "אין מחסום לכיסופים".
תמי, הרב קמינצקי אומר שאנחנו "משוב"חים", לא שב"חים...
חבר'ה, לא להתייאש, אמנם יש חורבן, ויש כאב, אבל בכח האמונה ועם הרבה סיעתא דשמיא כבר נחזור!!!
[ליצירה]
אני לא יודעת מה אני אמורה להרגיש עכשיו, אחרי שקראתי.
אין ספק שהקטע לא ממש ברור, ולא הבנתי בדיוק איך כל משפט מצטרף לקודמו, ומאוד לא אהבתי "אביו של הנ"ל" - המשפט הזה לא מתאים לשפה של הקטע.
בכל מקרה, הרגשתי משהו מיוחד שקראתי. אהבתי מבלי להבין, והתרגשתי, אז תודה על ההזדמנות.
באופן כללי כתיבתך יפה ונוחה.
תגובות