מוצא אני פעם נוספת
נשאב לעולם הטומאה,
ידי רפות מהמלחמה,
והכח הפנימי נדמה כאינו קיים.
ולפתע הדאגה היום-יומית
נדמית כאין וכאפס,
לעומת הדאגה האין סופית –
הבחיים חלקי אם בחדלון.
אהרהר בלבי על ההבל
המושך אותי אל עבר פי פחת,
על הכזב
המושך אותי למוות.
אהרהר...
ואסיק –
לישועה נצרך אני!
תגובות