ביום השנה לחורבן הנורא,

לא יכולתי לעצור את דמעותי.

ומתוך כך מיררתי בבכי:

"על מה דבר ד´ עלינו את כל הרעה הגדולה הזאת?

מה עווננו ומה חטאתנו אשר חטאנו לו?"

ואשמע בן-אדם מדבר אלי,

הוא הנביא אשר נקראתי בשמו,

וישיבני מפי א-ל עליון:

"על אשר עזבו אבותיכם אותי

ואת תורתי לא שמרו,

ואתם הרעותם לעשות מאבותיכם

והנכם הלכים איש אחרי שררות לבו הרע,

לבלתי שמע אלי."

לקח לי זמן,

אולם לבסוף הפנמתי,

החשבון נפש הוא שלי,

באשר אני חטאתי.