מאת עינת טמסות
זְוֹכֶרֶת,
בְּכָּל הֲלִיכָה בָּחוֹל.
פְּסִיעָה יָפָה
שֶׁהַלֵּב יָדַע אַהֲבָה ,
מוֹל גַּל כָּחַֹל .
אֲשֶׁר וַדַּאי
אֲסַף אֶת כָּל שְׁבִירֶה ,
אֶל מַנְגִּנָתוּ.
וְעַתָּה
בְּתֹּם גֵאוֹת,
פְּזוּרָה הִיא כַּצְּדָף,
בְּחוֹל זָהָב .
מאי 2005
תגובות