לעתים אני כעוסה ,

אז נושרת על הרצפה כטל.

הדמעה

אך ידי ,

אותה במהירות מוחקת.

חיוך בשפתי פורסת

וממשיכה לצעוד,

אל נתיב העתיד .

לא מביטה על אמש ,

עם כי תמיד בזריחת השמש .