מאת עינת טמסות
באחד הימים
סביב השולחן בבית עלומיי יושבים
אני ואימי שחים,
שבין שיחה לשיחה בעץ הזית מתבוננים .
אשר בזכותו כבר שנים
אנו אוכלים זיתים ביתיים
בשכונה,
בה עברה ילדותי הרחוקה.
צהלת ילדים נשמעת
אני יודעת
במבטי אימי היושבת למולי
שברק בעיניה
טמונה השאלה נו ילדתי
עץ הזית שוב מניף פרי ,
ומתי את.
ז' תשרי תשס"ו 10/10/2005
