מחשבות רבות את ראשי ממלאות
רגשות עזים את ליבי מציפים
ותחושות חשוכות היגיון
מביאות עליי את הדיכאון
לשווא
לשווא בך ניסיתי להיאבק
אך מלחמתי
אבודה מראש היא...
כיצד אנצח את הבדידות
האורבת לי משחר הילדות?
מדוע אין אנשים מוקירים
את המאמצים שבהם מושקעים?
מדוע לא זכיתי בחברות אמת
שתעמוד לצידי בכל זמן ועת?
האומנם נעלמו מן הארץ
האנשים הטובים והתמימים
אנשי החיל שעל דגלם חרטו
את מידות האמת, הצדק והשלום
את רגשות האחוה, החמלה והאהבה?!
מדוע הנני מאוכזבת מן המין האנושי
עד כדי רצון ממנו להתרחק
ובהם לא להיקשר
כדי לא להיפגע
יותר?
רבות השקעתי במשפחת האדם
בניסיונות לעזור
לנפשות אבודות...
אך מרגע זה
את מאמציי אפסיק
לשווא עמלתי
לריק
כי אותן נפשות
שעליהן שמרתי באור יקרות
ואותן אהבתי ללא גבולות
אליי
עורף הפנו
לי רעה תחת טובה שילמו
ואנושות את ליבי פצעו...
תגובות