בהנץ, אור – הבוקר בשחר, הבזקי – התקווה, פרוץ – פורצים מעל – המרחבים; צפרירי – רענן, נושבים ונישאים, כמשב צונן ורוגע של החלומות הצלולים. הכל מתעורר ומתהדר, בתלבושתו של היום, שנולד לו; הכל, עוטף אדרת של המחר הבהיר. הבזקי – התקווה, הגדולה והשגיבה, כשיאי – ההרים אמירי – צמרת, שוטפים בזוהרם את כל היערות והנירים. נהיה תקווה! כי כל מאוויינו, יתגשם – יתגשמו עוד; כי השלום והשלווה, כחמד בוסתנים, יכסו במרבדם, את פני – התבל. כי השמש, תוסיף ביוקדה ממעל והשמחה הגדולה, לעולם, לא תפוג מהלב!..