אנחנו שבר כלי
נלאינו להכיל
את כל שדות האש שָם האור
והחושך זורחים בעוז, לופתים
זה את זה במופע מרהיב
על פני התהום שאנחנו
כשאנחנו כדרכנו עוד
מחפשים בעפר מילים.
שברי כלים,
מה הם כבר יכולים להכיל?
מלבד את עצמם -
וגם זה לא לגמרי, פוצעים
מכאיבים לעצמנו בלי סוף
שוליים מחודדים, חשופים.
כיעור מגולה,
אלא מה?
קיטעים ואילמים נבקש א-להינו.
ממך לא אבקש עוד דבר.
תגובות