לאמא שלי
היו שפתיים דקות.
דקות כמו שני
פסים.
דקים.
ורודים,
דבוקים לפה.
זה בגלל שהיא
נשקה
הרבה
אמא
שלי
נשקה
הרבה.
השפתיים שלי
עבות
עבות כמו שני
דובדבנים
עבים
אדומים
דבוקים לפה.
זה בגלל שלא
נשקתי הרבה
לא
נשקתי
בכלל.
בת הסולטן
-
יורשת הסולטנים המקורית והאבודה, עוד לא גילו אותי וחשבתי שהשירים שלי יהווו דרך נאותה למי שחיפש אותי כל הזמן הזה ולא מצא:-)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] טראגי?אובדן? בין עצוב לילדותי.. הצבע לא נוח לי בעין ולעומת זאת,צורת הכתיבה הקטועה דווקא משפרת את הקטע כי היא מכניסה בו אינטונציה. נשקי הרבה,למה לא?! נ.ב. גם לאמא שלי יש שפתיים דקות ולי עבות :) (סליחה על חוסר הטאקט) [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר ! נפלא ! שיר נפלא, הדביק אותי לכיסא. הערה: כיוון שחיתוכי השורות בבית הראשון מקבלים גיבוי מהתוכן (שפתיים דקות) הייתי מצפה שהבית השני שמדבר על ההיפך, יהיה בעל שורות יותר גדושות. ועדיין, מקסים, תודה ! [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא לי עובי השפתיים היה עושה אסוציאציה הפוכה: שפתיים עבות מתחברות לי עם מלאות, עם נדיבות, עם חושניות וכו'. שפתיים דקות עם קרירות, קמצנות וכו'. או שאצלך בשיר הנשיקות מבלות את השפתיים ופוטנציאל הנתינה נשחק מנשיקה לנשיקה (ולפי זה לך יש עוד הרבה מה לתת כי עוד לא "נשחקו לך השפתיים")? [ליצירה]
תגובות