[ליצירה]
לי אישית קשה להתייחס בבת אחת לכל ולכן אתמקד בחלק הראשון. אני מקווה שתמצאי תועלת בדברי ותתקני אותי במידה וטעיתי.
עליה
פסולת שחורה סודקת את הרחובות
ושקט ירושלמי,
כתמיד
נשום רוחות בית והמהום משאיות.
?נדמה לי שצריך תרוץ ממש טוב כדי לכתוב שפסולת שחורה "סודקת" את הרחובות; בדר"כ היא מלכלכת, מזהמת, מזעמת וכו'
?השקט הירושלמי מנוגד לרחובות נסדקים, לכאורה.
? "נשום" - לא ברור לי כלל למי זה מתייחס.
אע"פ שהשתמשת בחומרים חושיים שמציירים תמונה חיה לנגד העיניים, עולה "זרות" כללית מהפתיחה.
מי יתנני כנצח
את הלילה הבהיר הזה
על שלוותו הדקיקה, המשתקפת
בבוהק נרגילה ישנונית –
על היללות הפעוטות
הבוכיות
שכמעט נתעלמו-נתאלמו
בבליל הקולות הגרוניים מעל
מכסה הביוב הסגור.
אני מבין שהדוברת מזהה איזה אלמנט של "נצח" בלילה "הזה", היא מסוגלת אפילו להצביע עליו,-על נצחו הירושלמי עם כל זוהמתו (הפסולת והרעש) המלא סתירות; ישנוני ומילל, בהיר ובלול- הרי אלו השעות של כל היצורים [מצורה] לצאת מהתרדמת, בלילה כזה הברסלבי יוצא להתבודד ולעשן (סתם אסוציאציה שלי).
? היללות הבוכיות מתגוררות בביוב. אני לא מצליח לעכל את זה או שלא הבנתי נכון.
"ופתאום כולנו דברנו חתולית."
השורה זאת אמורה להיות שורת מחץ והיא לא. היא תלושה מהשיר. שיר שמואד מתכתב עם עצמו ופתאום נזכר ב"כולנו". זו בעיה להתחיל ב"מי יתנני"- משאלת לב פרטית, ולהשליך אותה על הכלל.
ועוד. היה צריך לקרות משהו כדי שהתאפשר לומר "פתאום".
אינני מבין בפוסט ירושלים ודומיו. אני כן מרגיש שדוקא הפתיחה והסיום שאמורים להיות החזקים יותר, תפארות לשיר, עמומים מדי וחסרים את העוצמה והריכוז השירי המצופה מהם.
ב"ה אחזור לשאר החלקים
[ליצירה]
למרות שזה נשמע מוזר... אני ירא שמים שכמותי, חילוני הרבה יותר ממך ומכל חילוני אחר. אגב, באותה מידה אני גם גוי יותר מכל גוי, מלאך יותר מכל מלאך... קול יותר, מגניב יותר, רגיש, אלגנטי, יפה, מושך, עוד?
הסיבה נורא פשוטה. היהדות שואבת את כל הכוחות בעצמה של אינסוף.
למעשה יש לכל יהודי באשר הוא את העוצמה הזאת בפוטנציאל (אבל מפני חטאנו גלינו וכו'). כך שמשחקים של לבוש כזה או אחר, מתגמדים לעומת החיות שאת אמורה לחוש ב5 החושים.
[ליצירה]
כדי שתגדיל..
כדאי שתגדיל את הכתב.. ועכשיו תשמע:
ידידיה אני לוקח אותך בתור מורה רוחני. העצה היומית או משהו כזה. לדעתי כדאי לך להאריך את הקטע ולעשות אותו יותר יצירתי (במשל, בסיפור או בפרוזה) אלא אם כן כוונתך הייתה לתת באמת הסבר,עצה,רעיון גם אז יש מקום לנסות לפתח את העיניין ולהאריך אותו לידי מאמר שלם. אם כי הקטע הזה בהחלט עומד בפניי
עצמו.. יש עוד תקווה?
[ליצירה]
אם הבנתי נכון, קשה לך לחבור אל אלוהים דרך האדמה, העולם וחומריו.
רק דרך תפילה אתה מצליח.. פרישת הכפיים, וגם בהם רק דרך סדקי הכיסופין שבין האצבעות.
מימד הזמן שמלווה את עולמך נותן לא אפשרות לצלול בצלילי מעל וכך לחוות את העולם התחתון.
(הרביבים יהיו מאחדים בין החומר לרוח?)
לבסוף "מה רבו מעשיך ה' מאׁד עמקוּ." כדי לגעת בעולם הזה על מלא עומקו כמעשי ה', יש להתעלות בתפילה אל העומק שכנגד. שמים, תפילה וכו'
[ליצירה]
אני גם שולל את 'סיפור הקרב בגלבוע' ובעצם כל הסתכלות פשטנית על הכתובים.
אין לי בעיה עם השיר חוץ מהנקודה שמציגה את קהלת בתור ספר תיעוד שנכנס להסטוריה. אבל זה לא.
שלמה לא כתב מוסר לבאים אחריו או ספרות יפה, אלא חוקיות גנטית אלוהית של עם ישראל. בריאה.
אתה פה חוטא לאמת ולשיר, לפי הבנתי. מגילת קהלת לא הייתה כתובה לדורות אם הייתה, כפי שטוענת מארי מן הים, 'כרוניקה' תיאולוגית. שאת זה יספרו באוניברסיטה.
כל שרציתי לומר שאין כאן בכלל נקודת השוואה נכונה.
תגובות