הטרחת עט
בזבוז מילים
כתיבה לבטלה
כך כותבים הכל, במחילה
ואותי תוקפת חלחלה.
בעז דרומי
-
...סרפד ותה ורוח הקדים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נהדר! [ליצירה]
- [ליצירה] שפוך חמתך לא לבטלה לא לחלחלה כן למחילה כן למילה טובה! [ליצירה]
- [ליצירה] חח במקרה שלך, אי אפשר להגיד שזה סתם להטריח את העט, וסתם לבזבז מילים, ובטח ובטח; שזו לא כתיבה לבטלה! אתה כותב נפלא, ליתוש. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חייב לך תגובה המילה ה 10 אומרת הכל. בדקתי. אל תשאר בתוכה. [ליצירה]
- [ליצירה] חשוב מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] מצאתי אותך, דוד. ברגעים של הופתימיות אני רואה את העולם, אך עוד לא הצלחתי להתנתק מהשביל הלואט מן העמק אל על. ברגעים מאוד אני- - - כבר חוזר אל הדרך לנום בה בטיסה רגלית חלומית. אבל מעולם לא הצלחתי (אפילו) לדמיין, כמוך, את העיר ככזאת ולראות בה נתיב לאחוז בהזיקוק. [ליצירה]
- [ליצירה] השתגעתי על אמת "אנוכי תולעת ספרים (עלק) חרפת לשון ובזוי עט." אמור אמרתי לכתוב לי שיר, תמים, פשוט וישר מהמותן. באה הדס ו... (לא, לא, לא, לא) פת = פרוסה, חתיכה וביחוד חתיכת לחם. פרור וכו' ככר = רחבה מעוגלת, עמק מוקף הרים, לחם, (משהו גדול ותפוח בדר"כ) יש פת-שחרית - ארוחת בוקר יש פת-ערבית- ...ערב וכו' פת-בג.. נו אי אפשר גם ככר-פת?? התגובה שלך מרושעת, מכפירה, מבישת, צינית ומרגיזה! דבר אחרון (אין לי כח יותר. די, הצילו, קחו אותי מכאן, נכנע!!!!!!!!!!!!!!!!!) זה לא ביצוע טוב אם: זאבים לא יכולים להיות בו, יש איבוד ומילים שחוזרות על עצמן סתם, המילים ככר פת סותרות אולי (???) ומי יודע מה עוד. רשלנות? יש פה איזה 50 מעלות חום... שום שיר לא יעזור לי ולצערי גם זאבים אין בסביבה. משדרים חדשות ("נורא מעניין") מרוב עצבים מיתרי הקול שלי הופכים לחלילים חלולים. די. [ליצירה]
- [ליצירה] אין מנוס מהתחושה שהמשורר רצה לבטא משהו עמוק ונשגב. רק חבל שלקח תמונה ריקה ומטופשת והלביש אותה בשגב קדוש ובעמקות רוחנית כמעט אכסטזציונאלית שאין בה ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] יש מה לשפר יש מעברים דרסטיים מדי לאורך כולו. מתן. שורות יותר קצובות, ואולי שוות יועילו. הוא חזק ומרגישים את הלחימה. [ליצירה]
- [ליצירה] רק נסיון... קצת התקשתי עם סידור השורות, אבל אני מבין שיש כאן כוונה... יש לי רצון נסתר (כבר לא) לקשר אותו לגמרי לאלול וראש השנה ולשנה. אולי זו הכוונה? "היום הרת עולם" על כן - "עוד לא היית" אפשר להמשיך שורה ואז אין הכוונה לא היית בכלל, אלא "איתי" את נולדת מחדש. כמו כל תהליך הולדה בעולמנו הוא פוגם בזהר 'הנשמה' בירידה למגרש הכדור-רגל הפראי. ה"בועטים" הם אותם כוחות מתפרצים ממנו (הזכיר לי שופר) מהבטן; בה חבויה גם נקודה פנימית טובה מרופדת תפוחים (בועטים את התפוחים?) הדובר בשיר מצד אחד משמש זרועה ל(שכינה?) להוציא את כחותיו שלו לפועל, כשלמעשה בלעדיה הוא לא יכול לבעוט, והיא בלעדיו חסרת ביטוי וקיום. אולי קצת הלכתי רחוק בניתוח השיר, תודו לפחות שזה היה נסיון יפה .. [ליצירה]
- [ליצירה] " צריך ליזהר מי"ז בתמוז עד ט' באב שלא לילך יחידי מד' שעות עד ט' שעות משום שבהם קטב מררי שולט..." רש"י: כמרירי יום: שדים המושלים בצהרים כמו קטב מררי והוא שנאמר " ומקטב ישוד צהרים" גורי לך ילדה... "החיפזון מן השטן" ומבול הרגשות שמערבל אותך וחותר לשלווה עלול בצהרי יום חם ומטריף להפוך לשד קטן וחסר מנוח שמוביל את כל הפוטניאל העצום לאבדון. [ליצירה]
- [ליצירה] מאוד חזק. החיבור בין הרגש לטבע מעצים את שנייהם. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים .הבעה מושלמת, ומחשבה הגיונית ובהירה מסופי שלי אני לוחץ את כף סופך [ליצירה]
- [ליצירה] קיטונות- מה זה? בעצם סוף העולם כהתחלה לעולם טוב יותר או שלא הבנתי כלום. [ליצירה]
תגובות