[ליצירה]
ראובי, אולי אני סתם מאוהב בלילה ובאריק החברותא שלי בסדר ערב ובצורה... ולא, אין כלום באמת, סתם הרגשה כיפית של קיץ שאני רוצה להנציח תחת השיר הזה שלך, שעשה לי טוב.
אני עוד אחזור אל זה, כרגע סתם, סתם, סתם.
א"א , בעז.
הראשי תיבות זה משהו טוב.
[ליצירה]
אהבתי את הרעיון ומצתרף להרגשה.
מפריע החזרה על אותו דבר הרבה פעמים. תפתחי את הרעיון עם דימויים אחרים או אפילו אותן כנפיים אבל בצורות שונות (יש לזה איזו מילה לועזית שברחה לי כרגע)
[ליצירה]
הכותרת אומרת "את" אבל השיר כולו זועק "אני".
רק בשורה האחרונה הכותב כאילו נזכר בה ומוסיף (כי ככה צריך) "ואיתך".
אני יודע שזה קשה, אבל מה דעתך פשוט לקבל את זה שהקשר נגמר? זהו. תזקוף ראש ותן לזמן לרפא את הפצעים.
[ליצירה]
מצחיק
שופע הומור. שורות שאותי:
"אצא לעת ערב לצוד כוכבים"
"אנצרנו בכלוב, בנבכי נשמתי"
"אטפח אותו, אתלה לו גם שלט"
ובמיוחד שתי שורות אחרונות:
"אוכל לגנוב לי, כתחליף לאור
נורת חשמל או איזה גפרור" - אירוניה חביבה ומצחיקה!
באופן כללי אנשים אוהבים צניות חיובית, אירוניה,
הרגשת כל יכול, שליט הטבע במיוחד, פשעיי קומדיה,
כמה גווני אור מנצנץ, מעט מנכוליה, אחווה והשלמה..
אלו היסודות של דברים חביבים ואהובים, ואותם מצאתי כאן.
תגובות