[ליצירה]
הדס, מאוד קשה לקריאה. ממש עולה במאמצים לעבור
משורה לשורה. בערך כמו שאני שובר את השיניים על
מילים לועזיות.
"טרוף טורפתי, בני שלי,
..............................
טרוף טורפתי באהלי"
זה נשמע לי כמו חריזה קשה ולא מוצלחת גם אם לא
התכוונת לחרוז.
באופן כללי שמתי-לב שיש 'משהו' קשה בסידור השורות
ולא זורם בקיצוניות.
גם המעבר ברעיונות ובחזיונות שאת מתארת לא אחיד,
לדעתי.
לסיכום- קשה לעיכול, יש מה לשפר. כמובן,
לדעתי.
[ליצירה]
מעט מבולבל
אוי לא תמי, זה לא נכון ואני מוכן לשים אל כך כסף! הוא כן שונה. איך אני יודע? כי אין אחד שדומה לשני, אין!
כל אחד הוא פלטנה אחרת.
קצת התקשתי אם השורות המקבילות.. הקשר בינהן.
לא הבנתי- את מצטערת שהתאכזבת? או מאוכזבת
שלא התרצת? או מה???
לדעתי עדיף שלא תכתבי בחרוזים אם הם לא מדויקים.
גם השירה שלך היא שונה מיוחדת ולא מאכזבת.
[ליצירה]
בעיקר לאוסף..
שלום אוסף טרמפ', מכובדי ( וכל השטויות )
אני כתבתי את השיר הזה בעיקבות כמה
תחושות מעורבות:
1. שאני לא מסוגל לכתב מספיק טוב כמו שרציתי באותו רגע ( נסתתמו המוחין...)
פשוט התחלתי לכתוב על זה שאני לא מסוגל לכתוב
ורעיונות אחרים הצתרפו למשהו אחר..
2. שמוש במילים סתמיות רחוביות דוחות אותי מיד.
כשהרעיון מאוד מרומם אין לי בעייה עם מילות מחומרים נמוכים, אבל כשהרעיון לא עמוק במיוחד ושווה קש- גבבה, אז המילים הרחוביות ממש מפילות אותו כולו לקרשים. בכלל מילים גבוהות מרוממות את השיר, לדעתי.
3. כבר כתבתי על זה קצת בשירי "אהבה חדשה- שירה חדשה" כואב לי להתקל באתר בקלישאות, שלא שוות הרבה, לא מחדשות כלום, והן רק חיקוי של
תרבות זרה לנו- היהודים. יש לנו תנ"ך. יש לנו אגדות. יש לנו קודמים לנו גם ביצירה וגם ברעיונות. משלנו.
למה לנו לפנות למקורות זרים? ולתועבות תרבותיות מזהמות? אם הלשון של כולם הפוכה, האם עלי לקצוץ את שלי ולהופכה?
על המילים שהיו לך בלולות: אם לא בדקת במילון כבר, ראה הודעה אישית.
תודה לכל שאר המגיבים היקרים.
[ליצירה]
שיר יפה וטוב שנתון לפרשנות ענפה. המילה האחרונה לא מתנגנת כל כך.
יש בשיר הזה איזה מיזוג בין חומר לרוח. את החומר מבטאים מושגים כגון: הארץ, בור, צלקת. ואת הרוח: החור הריק, יד שמימית וכדו'; עכשיו, היד השמימית מבטאת יותר מכל את אותו מיזוג, כי יד היא אחד האברים שפעולתם חומרית גם רוחנית. מצד אחד ערטלאית בנתינה, ליטוף, תפילה. מצד שני היא אחד הכלים המרכזיים להכרת העולם בדרך בלתי אמצעית, מגיל הינקות ועד זיקנה, דרך חוש המישוש המגושם. מאידך החוש הזה מזוכך ומעודן יותר בדרך כלל בעור כף היד.
כך "אצבע אלוהים" מורה על תנועה ארצית-פיזית שאינה אלא אות וסימן לגילוי האל.
גם המים הפורצים לבסוף מצלקת ההלחמה מבטאים את זה. מים נוזלים ממרומים ומפרים את האדמה. ישראל מתפללים לגשם גשמי משמים כדי להצמיח יבול שעשרות מצוות רוחניות תלויות בו ומתממשות.
[ליצירה]
מומלץ בחום רב
רוטשילד, דובדבנים - ילד מפונק! (ילד זהב) ולא צריך להוסיף. ההתרפקות על העבר נוגעת נו-גע-ת...!
ומי ומה - חוסר ודאות ובלבול בעדר אהבה שעברה: המשפט הזה כולו: ומי ומה יפצוני עתה אחד המשפטים
ה--- שקראתי.
תגובות