הטרחת עט
בזבוז מילים
כתיבה לבטלה
כך כותבים הכל, במחילה
ואותי תוקפת חלחלה.
בעז דרומי
-
...סרפד ותה ורוח הקדים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נהדר! [ליצירה]
- [ליצירה] שפוך חמתך לא לבטלה לא לחלחלה כן למחילה כן למילה טובה! [ליצירה]
- [ליצירה] חח במקרה שלך, אי אפשר להגיד שזה סתם להטריח את העט, וסתם לבזבז מילים, ובטח ובטח; שזו לא כתיבה לבטלה! אתה כותב נפלא, ליתוש. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חייב לך תגובה המילה ה 10 אומרת הכל. בדקתי. אל תשאר בתוכה. [ליצירה]
- [ליצירה] אני ממש מתרפק על השירים שלך (לא רק אני...) עדין מאוד וקולט מראות וקולות שאחרים לא. [ליצירה]
- [ליצירה] לי אישית קשה להתייחס בבת אחת לכל ולכן אתמקד בחלק הראשון. אני מקווה שתמצאי תועלת בדברי ותתקני אותי במידה וטעיתי. עליה פסולת שחורה סודקת את הרחובות ושקט ירושלמי, כתמיד נשום רוחות בית והמהום משאיות. ?נדמה לי שצריך תרוץ ממש טוב כדי לכתוב שפסולת שחורה "סודקת" את הרחובות; בדר"כ היא מלכלכת, מזהמת, מזעמת וכו' ?השקט הירושלמי מנוגד לרחובות נסדקים, לכאורה. ? "נשום" - לא ברור לי כלל למי זה מתייחס. אע"פ שהשתמשת בחומרים חושיים שמציירים תמונה חיה לנגד העיניים, עולה "זרות" כללית מהפתיחה. מי יתנני כנצח את הלילה הבהיר הזה על שלוותו הדקיקה, המשתקפת בבוהק נרגילה ישנונית – על היללות הפעוטות הבוכיות שכמעט נתעלמו-נתאלמו בבליל הקולות הגרוניים מעל מכסה הביוב הסגור. אני מבין שהדוברת מזהה איזה אלמנט של "נצח" בלילה "הזה", היא מסוגלת אפילו להצביע עליו,-על נצחו הירושלמי עם כל זוהמתו (הפסולת והרעש) המלא סתירות; ישנוני ומילל, בהיר ובלול- הרי אלו השעות של כל היצורים [מצורה] לצאת מהתרדמת, בלילה כזה הברסלבי יוצא להתבודד ולעשן (סתם אסוציאציה שלי). ? היללות הבוכיות מתגוררות בביוב. אני לא מצליח לעכל את זה או שלא הבנתי נכון. "ופתאום כולנו דברנו חתולית." השורה זאת אמורה להיות שורת מחץ והיא לא. היא תלושה מהשיר. שיר שמואד מתכתב עם עצמו ופתאום נזכר ב"כולנו". זו בעיה להתחיל ב"מי יתנני"- משאלת לב פרטית, ולהשליך אותה על הכלל. ועוד. היה צריך לקרות משהו כדי שהתאפשר לומר "פתאום". אינני מבין בפוסט ירושלים ודומיו. אני כן מרגיש שדוקא הפתיחה והסיום שאמורים להיות החזקים יותר, תפארות לשיר, עמומים מדי וחסרים את העוצמה והריכוז השירי המצופה מהם. ב"ה אחזור לשאר החלקים [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי השורה האחרונה קצרה מדי ונתקעת. מעבר לזה אהבתי. לא הבנתי בבית הראשון: יכול להיות בין אלפי אנשים או בתוכך? הרי את מדברת רק על מקום אחד: הוא שבתוכך. תעבדי על זה. וזה לא קטע אלא שיר. [ליצירה]
- [ליצירה] שומעים לאורך השיר את הצחוק המתגלגל. [ליצירה]
- [ליצירה] מרבה דעת מרבה מכאוב. נ.ב. אולי אתה לא מתעלם מן הכאב, אלא אתה כותב אותו בכדי שלא ישכח? (וכמה שהכתב מתייבש מהר ודוהה, הוא לפחות נשאר קיים בספר חי לנצח) יש כאלה שכותבים עצמם לספר כריתות כדי לתת דרור לדמותם הכתובה. [ליצירה]
- [ליצירה] היה לי קשה עם הפיהוק שמשתלט על השיר. יש סתירה מטרידה נדמה לי בין ה"זכוכיות" החדות בכותרת, לשיר המתעגל בעונג מעושן של היפופוטם. אהבתי בצורה מוזרה. [ליצירה]
- [ליצירה] הכי אהבתי את של אריק: "כמו פרפר מגולם" [ליצירה]
- [ליצירה] אם זה זכרונות ילדות אז הכתיבה יוצרת רושם מוטעה, שהמספרת כבר בתור ילדה קטנה הייתה עם מודעות אדירה. (מה, כזאת את? היית) ואם זה באמת ילדה, המחשבות שלה לא מתקבלות על דעתי. בשלב זה "עשית ברווז" יותר מדי בלוע עם המשך המשפט, לטעמי. [ליצירה]
- [ליצירה] מוזר [ליצירה]
- [ליצירה] שכחתי לומר: אתה מתכוון לונוס משם או לזו המפורסמת... זה יכול להיות גם בשיר ילדים. [ליצירה]
תגובות