ככה בקלות, מביטה בכוס חיים ריקה.
ממוססת לתוכה 2555 כדורים.
דמעה קטנה עוד מוחה מעיני,
על המכתב שכתבתי לך.
אני אוהבת אותך.
כל כך פשוט עכשיו ללגום את המים.
כמעט לא מרגישים,
במיוחד לא מאחורי מסך הכאב שלך גרמתי.
שלוש שנים שחלפו כמו, כמו עם רוח.
הרוח שלי.
מחושים של רעד עוברים בגופי!
את היחידה אשר תושיעני עכשיו.
היחידה אשר תמשכי את ידייך אלי ותמחי את הדמעות.
שתלטפי את שערי ותעבירי את הכל.
אני אוהבת אותך זועק הקול מול הקבר השחור שמולי.
מרגישה את האדמה על פני בעוד דמעותיך המשקות את השדה.
אנא סילחי לי.
אם ידעתי על אותו הגורל.
אם יכולתי כך לקרוע את ליבך,
ולהותיר בך את אותו הקץ.
כה אהבתיך, היית לי היחידה.
ולא יכולתי לקרוא לך גם כששתיתי את 2555 הכדורים.
סילחי לי ילדה.
עיפרון ירוק היה לה.
כל אשר היה לה לאהוב.
מוחה דמעה אחר דמעה.
לא מפסיקה לשבת בחיבוק רגלים.
רעד החל לעבור בגוף, פתאום כל כך קר.
העינים נעצמות,
לפני שאני מספיקה לשמוע את זעקתך על קברי.
היחידה אשר גוללה את האבן.
היחידה אשר קרעתי ליבה!
סילחי לי, סילחי לי!
סלחי על מר הגורל.
סלחי על סיפור שלא נכתב.
על הילדה שלך, אשר הייתה.
אני אוהבת אותך!.
אלפיים חמש מאות חמישים וחמש ימים סלחי לי.
אלפיים חמש מאות חמישים וחמש ימים שמוססתי,
הישר לתוך ליבי.
סלחי לי, סילחי.
תגובות