השמיים להטו בגווני שקיעה. הם תמיד להטו ככה.
הים תמיד בכה לרוח.
והיא תמיד הייתה שם. מקשיבה לו.
איש לא ידע אם היא חיבבה אותו, אבל עיניו המתגלגלות אילצו אותה להמשיך.
תמיד.
והקסם החזק תמיד שלט.
לא הייתה לו תקופה בה נשכח. הגלימות. הברדס המופשל
הצבע הירוק התוסס. בכוס ארוכה וצרה.
איש לא ידע אם היא באמת הייתה שם.
תפוח מורעל.
שיני נמרים?
ותמיד היה חשוך שם. אף אחד לא היה בבית כדי להדליק את האור.
לפתוח חלון ולהגיד "איזה שמש יפה, איזה בוקר נפלא, בא לך שוקו.?" ולא.
ואיש לא ניסה מעולם לפתוח את ליבה.
היא התמוגגה אל תוך הערפל.
בתוך חלום ועולם מלא דמיונות נכונים...
תגובות