הדם לא רצה לעזוב.
הוא רק שאב אינסוף של מילים
מילים אדומות.
וקיץ, והשמש היא כמו סיפור ילדות
שלעולם לא נשכח.
אנשים לא אוהבים שאומרים להם מה לעשות
הם יצורים חושבים עצמאיים.
אין קצה של גבול לחוכמה, ליצירתיות, לאושר המזוקק הטהור.
נקי כמו שמלה של שבת.
אבל כשהוא מתפרץ באמת
אין לו, לאדם, שליטה.
והוא נסחף, והרגש שולט, .
ומערבולות שוטפות אותו, ומתווים פסים לבנים.וספירלות
והכוכבים לעולם לא מפסיקים ליפול.
אני יודעת
תגובות