לדעת לקבל את הטוב
האילן הצוחק בגשם
אינו מיצר על גשמי האתמול
.אינו דואג על גשמי המחר
לדעת להרפות
הנהר השוטף אינו עוצר זרימתו
לברור אבנים קטנות בדרך
אינו יוצר מעגלים סביב עצמו
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] בדרך כלל איני נוטה לתקן כי בעצמי קטונתי, אך הרגשתי שיש לי כאן שני "אינו" מיותרים שמפריעים לי לזרימה של היצירה ואולי אני טועה, כרצונך. לדעת לקבל את הטוב. האילן הצוחק בגשם, אינו מיצר על גשמי האתמול,- דואג על גשמי המחר. לדעת להרפות. הנהר השוטף, אינו עוצר זרימתו לברור אבנים קטנות בדרך,- אינו יוצר מעגלים סביב עצמו. כך נראה לי, אך משעשיתי את זה, האינו בבית השני, זה שמתיחס למעגלים אולי כן במקומו... בלבלתי את עצמי. לשיקול דעתך. בכל מקרה, נפלא! אהבתי ביותר והפנמתי! מקווה גם ליישם... [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! שיר יפה לדעת להרפות ולהפרות לזרום וליצור להיות. [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד מעולה!!!! [ליצירה]
- [ליצירה] מרגש [ליצירה]
- [ליצירה] יפה [ליצירה]
- [ליצירה] תחושת הזרימה של החיים היופי שבסחף! נפלא! איך לא הגיבו על זה? [ליצירה]
- [ליצירה] שלום! בזמן האחרון רני מהרהרת המון בהתבטלות מול הבורא ומה שכתבת ממש היה עוצמתי בשבילי! בבקשה תכתבי לי גם כמה משפטים על קבלת הרע! או שאני יעשה את זה בעצמי! וכן! בהחלט! זה איום! שיהיה לך יום מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך גם על הקטע הזה. זה כל כך אמיתי. זה מן יצר הרע כזה שמזהה את כל מה שיכול לקדם אותנו באמת, ודווקא שם מרפה את ידינו או מקשה את עורפנו. אני גם מכירה את זה (רק בצורה קצת שונה מאיך שזה אצלך) [ליצירה]
- [ליצירה] - ואני תפילה שידיין אפשר להציל. גם עכשיו, ברגע האחרון. שהחרב החדה תושב לנדן (ותושלך למצולות). שלא נתנסה בנסיון הכל כך מר הזה!... הלוואי שאף יהודי לא יצטרך לעקור ואף יהודי לא יעקר! ה' תרחם!!! [ליצירה]
- [ליצירה] שאלה מדובר על חוויות אמיתיות של הכותב או על פיקציה? [ליצירה]
- [ליצירה] בעצם, למה זה ב"שומקום"? כדי להגיד שאין אצלנו מקום כזה (ואז זה שיר ממש עצוב), או כי להפך - שומקום מעל המקום ולכן יכול להיות בכל מקום? [ליצירה]
- [ליצירה] טל - סיפור יפיפה פיוטי וכובש! (לפעמים התיאורים קצת מתארכים ומסרבלים מדי לטעמי, אבל הסה"כ מקסים) אהבתי מאוד את הצורה הכל כך מדוייקת שבה את מתארת תהליכים בנפש - ברגישות ובתובנה. אניהה לעצמי אם זה חייב להיות כך - האובדן של המגע עם הנקודה הפנימית, עם המעיין הפנימי, עם ה"כנפיים". האם יצירה לדעתך חייבת לבוא מתוך תהום, האם זו תמיד חייבת להיות זעקה נואשת? זה נכון שכאב נותן כוחות של "בעירה" פנימית. אך האם אושר חייב להוביל לדעיכה? - ואולי הוא יכול לתת כנפיים מסוג אחר? אולי יש יופי אחר, אנרגיות שנובעות ממקום אחר, שמגיעים אליו דווקא כשהנפש פנויה מהתנפצויות מרסקות? הכמיהה הרי לעולם תהיה שם - עד אנסוף. עד הגאולה האמיתית והשלימה. כי הגעגוע שלנו שאוב מעולם פנימי יותר, מן הנשמה הטהורה שלנו שנחצבה מכסא הכבוד, שהיתה אחת עם האור האלוקי עצמו - וזה כזה אור שהעולם הלא-גאול לעולם לא יוכל להכיל. ואני מאמינה שהגעגוע לשם טבוע בנו, איפהשהוא בלא-מודע. ואם מתחברים לשם - אני מאמינה שגם הכמיהה והאש הפנימית יבואו ממקום יותר עמוק, יותר מזוכך, יותר אמיתי. [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין. שינית סגנון כתיבה? [ליצירה]
- [ליצירה] רגע, אם המות של הבעל לא קשור לאישה, אז למה "ומת *בה*"? הפירוש של אביב וסתיו דוקא נתן לשיר יותר עומק, אם כי לא אהבתי את המסר שעלה מהשיר לפיו. [ליצירה]
- [ליצירה] יש כאן הרבה פחד ומצוקה, נראה לי. הפנים האלה הן פליטות ששילמו את מחיר ההעזה. החלק המואר קרוע, החלק השלם חוסה בעלטה. וגם כך אינו מוגן - הדמות כולה מאוזנת בקושי על הקצה ויכולה בקלות להחליק למטה... [ליצירה]
- [ליצירה] יש לי רעיון בשבילך: תעשה דואט (או דוקרב) עם שמואל ירושלמי. נראה מה יצא. זה יהיה מבדר!! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה, כנרת. (נ.ב. המקום ב"כחלחל וסגול" הוא לא מקום שכל כך כיף להמצא שם, או לשמוע בו דברים...) [ליצירה]
תגובות