בס"ד
רבי עקיבא
את האיש הבא שלי ראיתי בא
מתוך הים ביום שישי בצהריים
כשהיה פתאום, אבל בנחת,
כמו סלע מן המים
שרצו במורד כתפיו ימינה שמאלה.
מצחו חרוץ חבלי באר ודלי, חקוק במיים.
אבל גם רך ומבורך
וגם שזוף סבוך זקן שיבה מלוח
קמוטות עיניו באור תכלכל מתוק
של יסורים ושבח אינסופי
היה לי אז מעין עולם הבא,
הולך ובא ואל החוף לא בא.
בלובן החמים והמקציף על פס זהב רטוב שקיעה
רק את כפות רגלי שלי ראיתי.
ובכל זאת, הולך ובא האיש הבא שלוח
חוצה גלים, רוחץ, טבול ומיטהר.
אסוף, אישי הבא מים את חרפתי
אני הרי יודעת
שגם אם לא תבוא עד בוא יומי
אמות ובליבי טבעת.
מזבח
"כל המגרש אשתו הראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות"
מחה דמעותיך ורחץ פנים בשפע מים
מזבח גופי- אפשר כבר לא לבכות.
כי כבר רצה ה´ את הקורבן, הדין נמתח והתפקע
כי לא יונף יותר ברזל הרוע
על מזבחי שלי- מזבח האדמה.
גופי החף, הצף מעל לרוע.
כי באה כפרה, כי אייל ישחט ולא יונה תמימה-
שלא תוכל לכרוע
גופך, ציפור נפשי
עולה תמימה- אפשר לרדת, תם הנסיון
ולא הקרבת, סרבת ברגע האחרון
את מזבחך לשחוט קרבן לרוע.
שיר שנאה
כיסית
את כפות רגליך החולות, שטוחות, מעוקמות ציפורן,
מכורסמות הפטריה,שורטות חלקת תמימות בשרי הנאמן
בנעלי שבת חומות, כבדות, מעור
נעלי דודים צבועות שחיתות נכבדת.
תגובות