בס,ד

אין עוד מלבדו- רק אם השם  נוטל מאיתנו בשלב מסויים את האחיזות החיצוניות שלנו, את המשהו שלפי דעתנו מחזיק אותנו ומגדיר ומזהה -

ומבטיח  לנו שאנחנו קיימים, את המשהו החיצוני שמצדיק את קיומנו-

רק אז אנחנו מסוגלים, לאחר עינויי נפש חמורים ביותר, מאבק עיקש וויתור סופי- לקבל את המתנה שהוא כל כך רצה לתת לנו, לקבל באושר גאולי את

ידיעת ה"אין עוד" בכלי האנושי שלנו

על מי מנוחות ינהלני- רק אם נניח לו את הניהול, נדע כל הזמן שהוא המנהל ואנחנו המנוהלים, בכל תחומי החיים ובכל נקודת זמן, שאין אני האמא או אני המורה או אני החברה באופן נבדל ממנו, שהכל, כל מכלול החיים וענייניהם ממנו ובאחריותו, ומתוך כך נתנהל בענווה ופשטות - אז נהיה על מי מנוחות...