בסד
מחווה לרילקה
"מי אין לו בית לא יבנהו עוד
מי שבודד בודד יהי נשאר
לילות יקרא, אגרות אין קץ יכתוב
ובשדרות יתעה הלוך ושוב
עת רוח בעלים טרופים תנשוב"
צדקת, רילקה,- לא היה לי בית בליבי
אבל היה לי משמים
חוש נדיר למי גשמים.
וכך נהייתי נחל וחפשתי ים, בצדק. ולבד.
בין אבנים ואנשים זרים
ובא הסתו
עכשו, בת ארבעים ושמונה, אני רואה שלא הכל אבד.
הים
מגיע עד אלי, פוגש אותי כל יום עם ששת ילדי
ובא מלוח ומתוק
באר מרים.
