עצמי חיפש לו קו נסיגה
אמר שחייבים לברוח
להעלם
הבטנו ימין ושמאל
כל הדרכים חסומות
עצמי אמר נואש
והחל להתמוסס,
להעלם.
נשארתי בגפי,
זרועותי מגששות באפילה
מוכנות לחזור
ולהילחם
[ליצירה]
עצמי חיפש לו קו נסיגה
אמר שחייבים לברוח
להעלם
הבטנו ימין ושמאל
כל הדרכים חסומות
עצמי אמר נואש
והחל להתמוסס,
להעלם.
נשארתי בגפי,
זרועותי מגששות באפילה
מוכנות לחזור
ולהילחם
[ליצירה]
תמי, אין כמו חברים בימים מעוננים? זה מה שיש לך לומר?
חוצמיזה, אין עניין הפרסום כתמיכה אלא כביקורת יצירתית. לכן, הרוצה בתמיכה- או בבלוג או פסיכולוג. לא כאן המקום. מסר אישי? אישי. עוד לא פאשיזם (על אף שיכול להיות נחמד).
זהו.
[ליצירה]
הנה קטע שנכתב:
אני מדבר בשפת "כולם מבינים"
את שפתיי, אין צורך להניע
את אוזניכם, לוּ יכולתי, היית עוקר ממקומן
שלא תבואו לידי שמיעת המילים
שאותן אני כל כך מסתיר.
ואם לא הייתי שומע אני?
אז את קול החדוּת המדברת לא היית שומע לעולם
ולא יכולתי להגות את המשפט הכל כך חסר.
זו בעצם שעה קלה של רחשי לב היוצאים לקראת ליל
ולא שקַר או גשום בחוץ אלא התקף קנאה אחז
כשלא נותר דבר מלעשות.
הסתדרתי. עם או ללא עזרים, אני מוצא את שלוות הרוח
ובלבד שלא תהיה דקה אחת פנויה.
והמשפט? בסופו של דבר י-(א)ע(מ)ש(ר)ה
תגובות