אי שם, במסתרי ביזנץ הקדומה,
בין ים השיש לקרן הזהב
שוכנת לה העיר חלקדון
שמה נוסך קסם ושיכרון.

ילידי המקום יצביעו באמה,
בפליאה רבה וברוב אימה
עלי הר רם תלוי על בלימה
הניצב לו מעל העיר ההומה.

זר כי יעז ויטפס על הצוק
האימתני ושחור הסלע
יביט, הנה מערה אפלה
אשר ניחוח טחב מעלה.

הילד תר אחר העז שאבדה
טיפס על הצוק על מנת לתור,
בליל ירח מלא של אייר
הגיע לפתח המערה וירא:

הנה על גב סרקופג עתיק
חוללו הן ללא שמץ גוף
שלש עלמות במחול אפוף,
העלו עשן וקטורה
הטילו גורל ללא מורא:
מי לבדידות ומי לאהבה
מי לשאת חן ומי לאכזבה.

נובמבר 2001