ניסיתי לתאר אותך בצבעים
בראשי השתוללה יצירה עצומה
חיה וססגונית
העברתי את הכל על נייר
אך הוא, חסר צבע
מחוויר
לעומתך.
כיסוף וכישוף
-
איזה פלא טומן בחובו הרגע הבא?
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] צודקת. זאת ועוד, הנייר גם דו-מימדי. להבדיל מהאדם התלת-מימדי, או בעצם הארבע-מימדי (משתנה עם הזמן). [ליצירה]
- [ליצירה] לחלוטין ארבע מימדי כוכב.. ואולי לא כל כך צר שחסרות מילים כאשר אפשר להתבטא אפילו במבט קטן. הקינה שלי מתייחסת כנראה לכל מה שקשור לעולם הווירטואלי הזה.... אני אחשוב על זה... [ליצירה]
- [ליצירה] כיסוף וכישוף היקרה ההערה שלך מחמיאה לי אך טיבעה של מיקה הוא שהיא נטמעת ונעלמת עת יורד שיר של אחר [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי את שכתבת וחייכתי. יש משהו בדבריך. כנראה שהרגש הזה קיים בכולנו אי שם פנימה ואנחנו כל כך עקרים ועטופים ומעוטי יכולת לעומת כל הפנים הסוער והמטורף הזה. מתי כבר יגיע היום.. והאמנם יגיע היום או שלנצח ניוותר מחוסרי הבעה מילולית.?? [ליצירה]
- [ליצירה] --- ואו, כתבתי משהו ברוח שירך זה, ואני שמח שהרוח הזו עוטפת יוצרים אחרים ומדביקה אותם בחיידק הנפלא ! [ליצירה]
- [ליצירה] מיקה יקרה, ושוב... נראה לי קצת בזבוז וחבל לא לשים את זה כיצירה שכולם יוכלו להנות, את לא חושבת כך? תודה תודה תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] הנייר הצהוב אינו מבין תכולה נשגבת מלבין עצמו כאילו לא קיים המיית צבע מורחת אותיות ישנות ונקודות מכחול מכריזות "מלחמה" עושה לעצמו קמט ועוד קמט מטוס,ציפור העיקר להתעופף [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה. ססגוני. מלים תמיד ישארו מוגבלות ביחס לצבע. שירים, עם זאת, יעלו עליו פי כמה וכמה. ציור שכזה... נהדר. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה על הטעויות. תיקנתי. תודה לשי על תשומת הלב. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי אוי איזו הגזמה פרועה! ערבי? טוב? רע? על מה הדיון בכלל? כל אדם שעומד ליד גבול הוא ערבי? ואם לקחתי סכין בתיק לעבודה האם גם אני מחבלת? למרות שרק התכוונתי להכין סלט? האם איבדנו פרופורציות לחלוטין? [ליצירה]
- [ליצירה] לא יכולתי להתאפק מלקרוא פעם נוספת, ולא יכולתי למנוע את הצונאמי הצפוי בבטן שלי מלהשתולל. אתה גאון! כל פעם מחדש. פשוט גאון. [ליצירה]
- [ליצירה] זה כמו שוקולד מריר איכותי איכותי, מריר במידה רבה מידי, אבל משאיר שובל כל כך איכותי וטוב... אני חייבת לחזור אליו שוב מאוחר יותר זה פשוט קסם בעיני מה שעשית כאן. הצלחתי להיות מובלת כבתוך סרט שורה אחרי שורה. אחזור גם אחזור אליו יותר מאוחר, לא מגיע לו העוול שבתגובה כה נמהרת, מחייב עוד כמה קריאות. [ליצירה]
- [ליצירה] ושקוף מידי כבר אמרתי? לא. אז הנה. [ליצירה]
- [ליצירה] אכן עושה לבכות. ממש. יותר מזה לומצליחה כרגע [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים סוערה. מכניס לדינמיקה המסעירה, מחייבת, כבדה ובסוף, קאט. שקט צורב. [ליצירה]
- [ליצירה] תרשי לי זהירות שביר לחרוג ממנהגי (שלרוב מקבל את תגובותיך בשתיקת הבנה והסכמה קלה) הפעם אני בוחרת בלהגיב, אולי אפילו לחלוק. (בנחרצות..) "כשהלב פועם לו מסתובב, מתגלגל, רוכב תחת אצבעותיי" את באמת לא מכירה את ההרגשה הזו, בה מרוב ציפיה, כמיהה, השתוקקות, עומס רגש, הלב כמו מקבל חיים משל עצמו, משתלט בברוטליות על כל ישותך, עושה בך כרצונו ללא כל יכולת שליטה ולו הבסיסית ביותר?.... "יורה את שאריות ביטחוני העצמי ומפספס" גם את זה קשה לי להאמין שלא חווית אף פעם, זה משהו בסגנון "הצ'אנס האחרון", כמו תגובת נרדף שהגיע למלכוד ולדרך ללא מוצא, זה לנסות ללכת על כל הקופה כמו מתאבד שיעי, ולא משנה מה תהיינה התוצאות, יריות אחרונות של נסיונות בשם איזשהו כח עלום קיים/לא קיים עמוק בפנים... ועכשיו למה שצרם לי ביותר- "אתה מוכר" מוכר? אני חושבת שיש כאן מצד שי חשיפת רגשות בצורה כל כך חזקה ואפילו די יוצאת דופן ונדירה, "מוכר" זה נשמע לי יותר ניסיון שכנוע למשהו שה"משכנע" לא בדיוק מאמין בו בעצמו או מבין אותו לעומק. כאן אין כאן ולו צל של "מכירה" בעיני. יש כאן שיתוף די מקסים, וכן, הוא מצליח לעבור ורק בגלל שהוא כל כך אמיתי. והכי הכי חשוב (ושי, תפנים!) בשום פנים ואופן, אבל בשום פנים ואופן, (מספק נחרץ מצדי?) שלא תעז "לקפוץ" שפה. זה מה שעושה את סגנון הכתיבה הנוכחי כל כך מיוחד, הפשטות שבו, המילים הכל כך אנושיות, הלא מתיימרות, המקום האמיתי הזה שיודע להפוך גם מילים פשוטות לצרור יקר, השילוב בין אמת לרגש שלעולם לא יכול להוליד מילה זולה. היכולת שלי כקורא להתחבר לדברים בלי לפצח קודם את הצופן הגנטי... פשטות מבורכת. אני מאוד אוהבת אותו. גם את יתר האחרונים שלך שי. תם טקס מגילת העצמאות. כיסוף. [ליצירה]
- [ליצירה] ערוגה, תודה גדולה. ילד, אינסוף תודות. זה יפהפה וכל כך נוגע. [ליצירה]
- [ליצירה] לא מצחוק ולא מדמע. מעוצמה. מפרפר. ואם את שואלת אם זה טוב? אז זה טוב. [ליצירה]
תגובות