אל דאגה,
החיוך טרם מש מפניי,
גם עת יזלו דמעותיי
יקוו הן בקצות שפתותיי,
הלוא הן-
חיוכי...
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני חייבת להודות שאת היצירה הזו פחות אהבתי מהשלוש שפירסמת לאחרונה. המילה- בוערת שחוזרת מדי הרבה פעמים בעיני, המקצב- הקצת לחוץ יחד עם הפונט הבולט), פחות דיבר אליי. [ליצירה]
- [ליצירה] לא התחברתי בכלל, אני חושבת שהבית האחרון - יש בו משהו וצריך לפתח אותו קצת אחרת. הבתים שלפניו- חזרו מדי על עצמם, בלי שהחזרה הוסיפה מדי וזה היה קצת מלאה.... [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרפת להמלצה של אביבוש, זה מקסים ביותר ושווה קריאה חוזרת... [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, זה פשוט מקסים, תפארת היצירה. נוגע הכי עמוק שאפשר. כתוב נפלא, רווי משמעות ורגש- יותר ממשובח! [ליצירה]
- [ליצירה] אביבוש- מפנה את תשומת ליבך, ותודה לידידיה, ככה גם נזכרתי ביצירה הזו מחדש, זה מעניין... [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד. [ליצירה]
- [ליצירה] לא הבנתי את הרצף בשורות הבאות: "ואוושות הרוח שמחאנו לך כפיי שפרשנו לך כנפיים שם שזרתי את ליבי" אולי חסר אות או מילת קישור? [ליצירה]
- [ליצירה] תודה על התגובות. אם חשבתי עליו הרבה לפני? לא יודעת, זה פשוט תחושה שיצאה ובאה לידי ביטוי פתאום. וזה היה מזמן, לפני יותר משנה. נחמד שפתאום נזכרים ביצירות מהעבר.... תודה :) [ליצירה]
- [ליצירה] זה מקסים ביותר, תמונה איכותית! [ליצירה]
תגובות