אל דאגה,
החיוך טרם מש מפניי,
גם עת יזלו דמעותיי
יקוו הן בקצות שפתותיי,
הלוא הן-
חיוכי...
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] באמת מקסים. האם קראת את "הנרות בערו עד כלות"? ספר מופתי בכתיבתו המאלפת, בו גיבור הסיפור קורא את יומנה של אשתו וכך, בהסכם שבשתיקה ביניהם הוא מתוודע למחשבותיה, רצונותיה האמיתיים ורגשותיה. יצירתך זו הזכירה לי מאוד את הספר המומלץ הנ"ל. נהניתי. שנה טובה!!! [ליצירה]
- [ליצירה] האמת, לא הבנתי את המבנה וגם לא את הניגוד בבית האחרון, שנפתח ב-אך.... יש ניסוחים יפים וניכר שהשיר נכתב ממקום של רגש , ערגה, אולי איזה געגוע, אולי אכזבה... דרוש ליטוש ומיקוד, לעניות דעתי. [ליצירה]
- [ליצירה] לא יודעת, פחות דיבר אליי, לא היה ברור, בתחילת היצירה היא לקחה אותי לכיוון אחד ואח"כ אבדתי .... [ליצירה]
- [ליצירה] דב- תודה :) [ליצירה]
- [ליצירה] חביב ביותר, קצת פשטני מדי- היה ראוי לכתוב זאת עמום יותר ולא כ"כ ברור ומוביל במיידית לתוכן... [ליצירה]
- [ליצירה] תןדה על התגובות (אמנם אני מגיבה קצת באיחור, אבל- מוטב מאוחר מלעולם לא, לא?!) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה, שונה מתמיד- חזרת לכתוב כמו שאתה כותב כשזה לא אתה... (לפחות שי הבין...) אהבתי! [ליצירה]
- [ליצירה] קסום!!! הייתי לוקחת את הבית הרביעי ושתי שורות הסיום לשיר נפרד- נפלא, מלא ויפייפה!!! [ליצירה]
- [ליצירה] ירון- החדשות הטובות הן- שהסרתי דאגה מליבי, או שלא מצאתי מילים, זה מכבר? [ליצירה]
- [ליצירה] מעורר רגש ומחשבה... לכן אולי יש לחיות כל יום ויום, כאילו אין מחר ועם זאת- דווקא בגלל המחר!!! השורות טובות. [ליצירה]
תגובות