האש ליחכה
את שדות האושר
לרגלינו
הרוח טיהרה
במעופה רגשות
אוהב
השמש כששקעה
סימלה את סוף
ימינו
וגשם שירד
שטף נחלי
כאב
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לא רואה כאן נאיביות ו/או אשליה, היצירה נכתבה ממקום של אושר, נאיבי ככל שזה יישמע... באופן מוזר, עצוב אולי, שמחה מהווה דשן פחות טוב ליצירות, אם כי ייתכן שזה רק אצלי, וחבל. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה דב, העובדה שאתה מגיב במעין שיר תשובה- תמיד נעימה לקריאה ומחממת לב. [ליצירה]
- [ליצירה] שינוי מבורך, זה מקסים!!! [ליצירה]
- [ליצירה] אם רק תקרא/י שוב את החלק הראשון, תבין/י שזה לא רק מחוסר תשומת לב.... לפעמים דברים מצטברים ונלחמים עליהם בלי סוף, עד שמבינים שכל שנשאר לנו זו המלחמה על קשר/רגש/חלום וכדו', ולא הדבר עצמו... ואז זה פשוט נגמר. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה מוריה, זה שיר שהייתי צריכה שיקראו ויגיבו, בגלל כל הרגשות והעוצמות שבו. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה! :) [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים!!! מעורר השתאות בפשטות וביופי. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה :) תודה רבה. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] זה מקסים, ו... ונפלא וכתוב נהדר!!! הערה קטנה: התקשיתי עם השור- "ורווינו גשם ואוויר." נראה לי שיש לכתוב "ורווינו מ-גשם ואוויר", או "והיינו רוויים מגשם ואוויר"..... [ליצירה]
תגובות