האש ליחכה
את שדות האושר
לרגלינו
הרוח טיהרה
במעופה רגשות
אוהב
השמש כששקעה
סימלה את סוף
ימינו
וגשם שירד
שטף נחלי
כאב
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] קראתי בעקבות ההמלצה והוקסמתי! [ליצירה]
- [ליצירה] לכיסוף- ריגשת אותי... תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] טובי- בעיני זה לא הפוך, או יותר נכון, כמו שכתבת בכותרת לתגובה- אולי זה הקטע ;) חוצמיזה- לא יודעת מה זה מזכיר לך, משו ממני? אם את נזכרת- תכתבי, ותודה על התגובה :) [ליצירה]
- [ליצירה] רדף השיג, אני רואה שנזכרת בי פתאום, כיף לראות, כיף לקבל תגובות, תמיד שמחה לקרוא הערותיך... [ליצירה]
- [ליצירה] מצויין! משהו בשלושת השורות הראשונות הפריע לי, גם בקריאה שניה, לא מצליחה להגדיר מה בדיוק, הפתיחה קצת... לא בטוחה מה לכתוב- בומבסתית, יומרנית או סתם לא באה לי טוב אבל היצירה הזו מצויינת, פשוט נפלאה ומופלאה. בכתיבה, במקצב, בצורה, ובתוכן. נפלא!!! [ליצירה]
- [ליצירה] זה מקסים, מיוחד, מדוייק ומפעים! [ליצירה]
- [ליצירה] משפטים כאלה מחזקים את חיבתי לקטגוריית המשפט האחד... [ליצירה]
- [ליצירה] אח, דב- כל תגובה שלך, היא יצירה חדשה... שנה טובה! [ליצירה]
- [ליצירה] שי: הייתי משנה את שכתבת כך: "הרוח נשאה אותה כאבק לעיניי וכסערה חולפת עברה על פניי מותירה תחושה של בדידות" ומפרסמת זאת כיצירה יפה, יפה ביותר! (שנוצרה מסיעור מוחין של שלושה יוצרים, שזה יפה עוד יותר) [ליצירה]
- [ליצירה] אביב וסתיו- לא התכוונתי שהבית האחרון איננו קשור, כי אם שיופיו והקסם שבו מספיקים להחזיק יצירה-בפני עצמה!!! [ליצירה]
תגובות