האש ליחכה
את שדות האושר
לרגלינו
הרוח טיהרה
במעופה רגשות
אוהב
השמש כששקעה
סימלה את סוף
ימינו
וגשם שירד
שטף נחלי
כאב
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לא מצאתי כאן אירוטיקה- והעדפתי את הפירוש וההבנה שבלעדיה- וכך, בתמימותה של יצירה זו, בפשטותה השלווה- מצאתיה יפה בעיני עד מאוד! [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי בעקבות ההמלצה והוקסמתי! [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים, הגם שזה לא הסגנון הרגיל שלך.... [ליצירה]
- [ליצירה] מוכר? מעניין.......... [ליצירה]
- [ליצירה] כן שי- מוכר, "זכית" בחשיפה מוקדמת... האמנם זכות? [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את מסגרת הבתים ואת התקופה השונה שהוכנסה בכל אחד מהם, בלי לפגום באחידות. כבני מרון נעמוד חוששים ויראים מאימת דינך ומעשינו מתנקים מחטאים, נחרדים מכל שופר שיזעק בקול, את שברינו, תרועתינו לאדון הכל. [ליצירה]
- [ליצירה] לא חששתי מתגובתו של יוצר לא חששתי מלאמר דברי, או לבקר אך מקום לא מצאתי לומר את דברי שכן התנהל ביניכם דיון קצת לירי ונעם הוא לי והוא אשר רציתי לומר ועכשיו, לצערי דיון זה נגמר [ליצירה]
- [ליצירה] יפה! מצחיק ועצוב כאחד... [ליצירה]
- [ליצירה] חביב, הסגנון שלך- של החזרה על שורות, מורגש וכאן נותן משמעות וחוזק למילים.... [ליצירה]
- [ליצירה] לא רואה כאן נאיביות ו/או אשליה, היצירה נכתבה ממקום של אושר, נאיבי ככל שזה יישמע... באופן מוזר, עצוב אולי, שמחה מהווה דשן פחות טוב ליצירות, אם כי ייתכן שזה רק אצלי, וחבל. [ליצירה]
תגובות